לאחרונה מצאתי את עצמי משוטט בספרייה השכונתית שלי, מקום שסיפר לי עוד כילד שהייתי משתובב בו שעות על גבי שעות. משהו בריח של הספרים הישנים ובשקט הממכר שברקע תמיד נתן לי תחושת בית. זה היה בדיוק המקום שבו אני יכול להיאחז בכל עולמות הדמיון שנפרשו לעיניי בין המדפים.
לפני כמה חודשים, שבת אחרי הצהריים אחת, החלטתי לשוב למקום הזה כדי לחפש השראה לקראת כתיבה חדשה. נכנסתי והרגשתי כמו ילד מחדש; איזו הרגשה ישנה אבל כל כך מוכרת! מדף לדף, ספר אחר ספר. פתאום הבחנתי בישישה שישבה בפינה ונראתה שקועה בסיפור שלה. היא קראה בקול רם לעצמה כאילו הספר שייך רק לה - ולא יכולתי להתעלם מהקסם שבזה.
חייכתי אליה והיא חזרה אליי חיוך מלא חמלה וחום. "את יודעת," היא אמרה עם עיניים זורחות, "כל ספר הוא חלון לעולם חדש". משפט פשוט ומדויק - בכמה מילים היא הצליחה לתפוס בעבורי את essence של הספריות: מקום שבו החוכמה נפתחת לכל אחד מאיתנו, אם רק נמצא את האומץ לפתוח דלתות חדשות.
אז הנה טיפ קטן ממני: לא חייבים להגיע לספרייה עם מטרה ספציפית או לסיים לקרוא ספר בשבוע - לפעמים אפשר פשוט לגלוש בין העמודים ולהתמסר לרגע. תנו למילים לקחת אתכם למחוזות חדשים ולהאיר לכם פינות שלא ידעתם שהיו קיימות.
בקרוני שכן כתבתי במהלך השבוע שאחר מכן ואני בטוחה שזה לא היה קורה לולא הפגישה הבלתי צפויה עם האישה הזאת בספרייה שלי. חושבת לא פעם על כמה העולם נקרא בדרך כלל מחוץ לתודעה שלנו וכיצד פספסנו הרבה חוויות יקרות מפז תוך כדי הלחצים היומיומיים שלנו.
אז השאלה הנשאלת היא: מתי אתם תהיו בספרייה הבאה שלכם?