לפני כמה שבועות, בוקר שמשי אחד, החלטתי שהגיע הזמן לפנק את הרכב שלי. לא מדובר בעסקה מרגשת מדי, אבל הדבר הזה הפך לי לסוג של טקס אישי. איציק, הבחור הצעיר מהמתחם השכונתי, תמיד מקפיד שיגרום לרכבים לצאת מבריקי כמו ביום הראשון בכביש.
הגעתי לשם עם תרמוס קפה ביד ומוזיקה ברקע. השבוע האחרון היה עמוס ולא כל כך קל - עבודה, ילדים ולחץ יומיומי שלא מסתיים לעולם. בין כל מטלות היום-יום הידועות לי היטב עשיתי לעצמי מעין הסכם: השטיפה הזו היא לא רק על החיצוניות של הרכב אלא גם על תחושת הניקיון והסדר שאני רוצה להביא לחיי.
ובזמן שאיציק עובר עליו עם תרסיסים ושטיפות שמזכירות מים מהנילון במדבר, אני נזכר בשיחות שלנו על חיי היומיום שלנו - הוא סיפור ושיחה מצחיקה אחרי השנייה ואיך למרבה האירוניה אנחנו אף פעם לא מסיימים לדבר על ניקיון אלא מתגללים למהות החיים עצמם.
אז תוך כדי שהוא משפריץ פה ושם ולוחץ חזק עם המכשירים שלו על המטאטא הקטן (לא מבין איך זה עובד), אני חשבתי לעצמי כמה משהו פשוט כמו שטיפת רכב יכול להיות לא רק פרוצדורה אלא ממש סוג של מדיטציה בעיר הגדולה הזאת.
בתוך כל הבלאגן יש מקום לנקות את מה שיש ולהתחיל מחדש - לא רק לרכב אלא עבורנו בחיים עצמם. הטיפ שלי הגיע אלי משיחה זו: תמצאו רגעים קטנים ביומיום שבהם אפשר "לנקות" גם את הראש ואת הלב. אתם יכולים להפתיע את עצמכם בעודפים שהיו שם במשך זמן רב כמשקולות שאתם בכלל לא מודעים אליהם.
בסוף היום כשעזבתי את המתחם עם רכב בוהק ונשימה הרבה יותר קלה, הייתי מוכן לכל מה שיבוא בהמשך השבוע: מחויבויות הביתיות והעבודה הבלתי נגמרות כאילו התחדש קסם קטן בתוכי ואני פשוט חלמתי לתפוס גלי חיים חדשים בלי העלויות הכבדות שבאות בדרך כלל איתן.
אז בפעם הבאה שאתם בוחרים לשטוף את הרכב שלכם או אפילו לעשות פעולה יום-יומית אחרת - לכו על זה! תמצאו בו רגע מזוקק שבו תוכלו לחדש בתוך האווירה הכללית הזו שנכללת בחיינו יום אחר יום.
