הרגעים הקטנים הם אלה שנחרטים בזיכרון, ומנהרה של עבר מציפה אותי כשאני חושב על אותו לילה סוער לפני כמה שבועות. סערת ברקים זעמה בחוץ, והנחיתות שלי בבית ציפתה לשגרה רגועה אחרי יום עבודה. אבל אז זה קרה - החשמל כבה פתאום!
בהתחלה חשבתי שזה רגע חולף, נו שיט... הנורות יידלקו בעוד כמה שניות ואוכל לחזור לחיבוק החמים של הטלוויזיה. אך הזמן חלף ולא קרה כלום. בדקות הללו נזכרתי במילים של סבא שלי: "אל תמתין שמשהו יקרה, תמיד תשקול לקחת אחריות." קפצתי ממקומי והבנתי שאני צריך לפעול.
חיפשתי את המספר של החשמלאי המקומי ותוך דקות ספורות זכיתי בשיחה עם דני, איש מקצוע חייכן שהיה נראה שהוא בורח בהצטיינות מכל מה שקשור לחשמל. הוא מיד הביא לי ולבי ניחומים כשאמר שלא משנה מה הבעיה, הוא כאן כדי לפתור אותה.
כעבור רבע שעה דני היה אצלי בדלת עם כל הכלים שלו וגם קצת חיוכים שמרגיעים את הלחץ שצברתי. תוך כדי שהוא עובד ובודק את המערכת אני נכנס לעמוק יותר - והוא משתף אותי בסיפור על הפעם שבה טופל במקרה חריג בבניין גבוה באמצע תל אביב. טלוויזיה שבורה אחת גרמה לאירוע עליו כולם מדברים: איך בטעות המשיכו לעלות לקומות הגבוהות גם כשהחשמל כבה לחלוטין.
כל אחד מהם לומד משהו חדש על התמודדות עם בעיות קטנות וגדולות כאחד. באותו ערב הזכיר לי דני עד כמה חשוב למצוא אנשים טובים לידנו; כאלה שהכנסת שלהם היא כמו אור קטן בחושך.
בסופו של הערב הוא הצליח להחזיר לי את החשמל ואני חזרתי להיות בטוח ושקט בבית שלי שוב. יצאנו לספור משניות הנרות כשהארוחה שהכנתי החלה להתקרר, אבל בתוך תוכי ידעתי שאם אי פעם יהיו יקירות חדשות מלבד הארוחה… יש מי שאפשר לסמוך עליו!
והטיפ שלי? אל תהססו לקרוא למקצוענים - הם לא רק פותרים בעיות אלא פעמים רבות מביאים איתם סיפורים וניסיון חיים עשיר שנותן ערך מוסף בכל מפגש כזה.
אז תודה לדני והחשמלאים האחרים שבזמן מלחמות האור שלנו בעולם הזה, אתם יודעים להדליק לנו מחדש את השכינה בחיינו!