כשהבאתי הביתה את לונה, הכלבה המקסימה שלי, לא הייתי מוכן למורכבויות של החיים איתה. אני זוכר את הרגע שהיא נכנסה לדירה שלי - חמודה ושובבה, עם עיניים מנצנצות של סקרנות. אבל אחרי שבועיים, השמחה ההולמת הפכה מתחושת אושר לרגעים מאתגרים. כל דבר שחשבתי שהוא ברור וקל גיליתי כמסובך.
המבחן הראשון היה כשגיליתי שהיא אוהבת ללעוס דברים שלא צריך - כמו הנעליים החדשות שלי והשלט לטלוויזיה. ניסיתי להיות נחרץ ולהגיד "לא!" בכל פעם שזה קרה, אבל זה פשוט לא עבד. היא הסתכלה עליי כאילו היא אומרת "מה הבעיה שלך? זה ממש כיף!".
אז החלטתי שאני חייב ללמוד איך לתקשר איתה באמצעים טובים יותר - זה הזמן להתחיל באימון.
רשמתי לי כמה טיפים שהיו לעזר:
1. **סבלנות**: יום אחד בשיחה פתוחה עם חבר שהתנסה באילוף כלבים הוא הזכיר לי שמדובר בתהליך ולא במאורע חד פעמי. אני למדתי להבין שכמו בחיים שלנו, גם עם כלבים יש עליות ומורדות.
2. **פרסים חיוביים**: במקום לנזוף בה על הדברים הלא נכונים שהיא עושה, התחלתי לחפש דרכים לחזק אותה כשהיא עושה משהו נכון. אז במקום לומר לה “לא” כשלקחה את הנעליים, מיד הצעתי לה צעצוע אחר והערכתי אותה כשהיא קיבלה אותו.
3. **חיבור עמוק**: בזמן האילוף יצרנו קשר חזק יותר בינינו. יצא לנו לבלות הרבה זמן ביחד בטיולים ובמשחקים וזה יצר רגש טבעי שחיזק את הקשר שלנו מעבר לשגרת היום-יום.
בסופו של דבר, אחרי חודשים של עבודה קשה ואינספור רגעים מצחיקים (ולהתחנן על נפשי לכל מי שביקר אותנו בינתיים), לונה הפכה לכלבה מחונכת ונבונה שפשוט רוצה לרצות אותי ואני אותה.
כל כך חשוב לקחת רגע ולעצור לחשוב על מה שאנחנו רוצים להשיג בתוך מערכת יחסים זו - זה הולך לשני הכיוונים; אנחנו מחנכים אותם וגם הם מלמדים אותנו רבות על אהבה ללא תנאים וסבלנות אמיתית.
עבודה קשה משתלמת ולפעמים רק צריך סיבוב נוסף כדי להבין באמת מה החשיבות של להיות שם בשביל מי שאוהבים…