אני זוכר את הפעמים שבהן הייתי יושב בבית הקפה הקטן ליד הבית עם אבא שלי. זה היה המקום שלנו, המקום שבו העברנו שעות בודדות לצד כוס קפה חם ועוגת שוקולד שהייתה מגניבה כל כך, עד שכמעט אפשר היה לשמוע אותה "קוראת" לנו מכלי הממתקים.
בכל פעם שדיברנו שם, היו רגעים קסומים שבהם העולם פשוט נעלם סביבנו. אני חושב שמעולם לא דיברנו על דברים גדולים או פילוסופיים - אלא סתם שטויות על יום-יום. הוא היה עושה לי עיניים כשאני מלקט נשיקות מהעוגיות, ואנחנו היינו צוחקים יחד על החביב של הבריסטה שהיה תמיד במצב רוח טוב.
לאורך השנים הבנתי כמה חשובות השיחות האלה. הן לא היו רק על הקפה או העוגיות; הן היו עשויות מאהבה ושיתוף פעולה קטן בין שני אנשים שלא רואים בעיניים את העולם החיצון אלא אך ורק זה את זה. וזה בדיוק מה שמייחד בית קפה - הוא מקום למצוא בו פרטיות עם ציבוריות, זמן לעצמך בתוך ההמולה.
ואכן, בביקורים האחרונים שלי אני מרגיש שהתשוקה לקפה השתנתה - היום אני אוהב לנסות דברים חדשים כמו טעם וניל או קקאו חריף, משלוחים מדויקים ומשחקים של תבלינים שאני מפנק בהם לפעמים את עצמי ואת חבריי. אבל בכל ביקור בסופו של דבר אני חוזר לתחושה הטובה ההיא לנוכחות האישית והשיחה העמוקה שאיפיינה me ויותר מכך - אותי ואבא.
עבורי, בית קפה הוא הרבה יותר מסתם מקום לצרוך אוכל או משקה. הוא מקלט לזיכרונות ולרגשות ואני ממליץ לכם לחזור ולהתרכז גם במעטפת שבין הספלי קפה - בשיחות ובחוויות שאנחנו יוצרים שם בלי ששמים לב.
אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לבית הקפה האהוב שלכם - תעצמו עיניים לרגע ותחשבו: מה התכוונתי למצוא כאן? ולאן הלכתי יחד עם הכוס הזו? אולי אתם תגלו שגם אתם זוכים ליצור זיכרונות מתוקים שמתערבלים בקצפת מעל המשקה שלכם.