שבוע שעבר הלכתי למכולת הקטנה שצמודה לבניין שלי. יש משהו מאוד מיוחד באותם מקומות: הם מספקים לא רק מוצרי מזון, אלא גם רגש וזכרונות. המוכר, דודו, הוא איש עם חיוך רחב שעושה הכל מהמקום שלו. הוא תמיד זוכר את השמות של הלקוחות הקבועים ואפילו יודע מה אנחנו אוהבים לקנות.
המקרה שהטריד אותי היה כמה ימים לפני כן, כשישבתי בבית עם ילדיי והרגשנו רעבים בטירוף אבל נורא עייפים מכדי להתארגן על משהו להכין לארוחה ראויה. החלטתי לרדת לדודו ולנסות לתפוס משהו מהמטבח האיטלקי לעצלנים - פסטה מוכנה וברוטב שאני כל כך אוהבת.
כשנכנסתי למכולת הריח של התבלינים פשוט הכה בי - זה כמו לחבק אמא שבישלה שעות במטבח שלה. הסתכלתי סביב וראיתי את כל המדפים מלאים בכל טוב: ירקות טריים, לחמים חמים ובקבוקי שמן זית צלולים כאילו ירדו מאיזה מטע סודי בטוסקנה.
אבל החווייה הכי מרגשת הייתה כשדודו קלט אותי מתלבטת בין סוגי הפסטה השונים ושאל אותי אם אני צריכה עזרה. הסברתי לו שאני מחפשת למצוא דרך קלה לפנק את הילדים באוכל טעים בלי להיכנס לטרפת הבישולים והוא חייך ואמר לי "את יודעת, לפעמים צריך להפסיק לרדוף אחרי המושלם ופשוט ליהנות מהרגע".
עם עגלת מציאות ביד ועם בשורה קצרצרה מהחיים, יצאתי עם שקית מלאה בכל טוב ובתחושת חמימות בלב. זה לא רק האוכל שהביא שמחה הביתה - זו הייתה תחושת השייכות הזאת לשכונה שלנו ולעסק הקטן הזה ששומר על רוח המקום החם והאנושי.
אז טיפ שלי אליכם: במקום ללכת לסופר הגדול והקר שאולי ייתן לכם מוצרים בזול יותר אך בלא מעט פעמים יחסר לכם רגש ועומק, תבחרו בחנויות המכולת השכונתיות שלכם - שם יש עולם ומלואו שרק מחכה שתגללו בו ותמצאו אהבה מסביב לכל מדף.