לא מזמן, אירע מקרה שהפתיע אותי יותר ממה שחשבתי. הייתי בתהליך של חילופי טלפונים - הבנתי שהמכשיר שלי הגיע לסוף דרכו וכבר לא היה ניתן לתקן אותו. כמו רבים מאיתנו, הטלפון הוא לא רק מכשיר תקשורת. הוא יומן חיי, אוגדן זיכרונות ותיעוד של רגעים חשובים.
ביום שבו החלטתי להפרד ממנו, הרגשתי כאילו אני נפרדת מחברה קרובה. עמדתי שם בחנות ונפעמי מהמבחר העצום של המכשירים המתקדמים. כל אחד מהם החזיק הבטחות מרגשות; מצלמות משופרות, מסכים חדים ובעיקר - חיים חדשים בטכנולוגיה שאפשרה לי להתחבר לעולם בדרכים שלא דמיינתי לפני כן.
לבסוף בחרתי במכשיר חדש והכל הכל היה נהדר בהתחלה - אבל אז גיליתי משהו מדאיג: הפונקציות החדשות היו כל כך מציאותיות ומוכוונות לשימוש קל, שהן גרמו לי לשכוח את הכוח שבידיים שלנו ובחוויות האנושיות שלנו. פתאום כמעט שכחתי לנהל שיחה פנים אל פנים ולהתחבר באמת עם האנשים שסביבי.
באחת מהערבים האלה כשישבתי על הספה עם משפחה שלי וראיתי עד כמה אנחנו שקועים במסכים במקום אחד בשני, קלטתי שאני רוצה לחזור למקום הזה שבו הקשר האישי עם אנשים עומד בראש סדר העדיפויות שלי. אז התחלתי להפסיק להשתמש בטלפון כל כך הרבה בזמן שהייתי עם חברים או משפחה.
זה אולי נשמע פשוט מדי, אבל המשפט "תשאירו את הפלאפון בצד" השתנה עבורי לכל עיקרון חיים והוביל אותי לרגעים קסומים ואותנטיים יותר. אם יש טיפ שאני יכולה לתת לכם מתוך הניסיון הזה - זה לכוון את עצמכם על קשר אישי ולא לדלג עליו לטובת הכנסת מידע מהמסך בלבד.
אז בפעם הבאה שאתם שולפים את הטלפון כדי לבדוק הודעה או סתם לגרור עוד פיד באינסטגרם - קחו רגע לחשוב איזה אוצרות אנושיים יכולים להתגלות דווקא כאן ועכשיו על הספה בסלון שלכם או בבית קפה השכונתי שאתם אוהבים לשבת בו יחד עם חברים טובים? שווה לקחת את הצעד הזה ולראות איך זה משנה לחלוטין את פרטי התמונה של החיים שלנו!