לפני כמה חודשים החלטתי לערוך טיול קטן לספרייה העירונית, לא כי חיפשתי ספר חדש לקרוא, אלא יותר כי רציתי קצת שקט והזדמנות להתנתק מהרעש העוטף אותנו בחיי היומיום. מאז ומתמיד אהבתי ספרים - הם היו בשבילי מקום מסתור שבו אני יכולה לברוח לעולמות אחרים, לחוות רגשות דומים או שונים ולפעמים פשוט להרגיש שאני לא לבד.
נכנסתי לספרייה, ונזכרתי ברגעים שהעברתי שם בילדותי עם אמא שלי. ריחות של נייר ישן פגשו אותי ואפילו המוזיקה השקטה שנחשבה ברקע גרמה לי להרגיש שוב כמו ילדה קטנה. טיילתי בין המדפים ועצרתי ליד אחד מספרי הנוער שהצעיר במבטים מיודעים. פתאום התיישבתי על כיסאות עץ ישנים בפינה הקטנה ההיא ופשוט פתחתי ספר שבדיוק תפס את תשומת ליבי.
הספר לקח אותי למסע מרגש, כזה שלא יכולת לדעת מראש לאן יוביל אותך - סוג של מסלול שמתפתל ככה בלי הכנות מוקדמות. ודאי שמתם לב איך לפעמים אנחנו כולנו ממתינים למשקל החיים הזה שישתחרר ומאפשר לנו לרוץ קדימה? אז במהלך יום זה הרגשתי ממש כך; בתוך כל הדפים הלבנים הללו אשר סממו קטעים מחיים אמיתיים שאפשר להזדהות איתם.
לאחר כמה שעות בעודי קוראת וכתבת תובנות במחברת שלי, עזבתי את הספריה עם הרבה יותר מרק ספר ביד - לקח איתי תחושה של רוגע ושלווה שחבל על הזמן היקר שלנו בבילויים שטחיים לצד המסך.
אם יש משהו שאני רוצה לשתף עם כולם מאותה החוויה זו החשיבות לדבר האמיתי הזה - למצוא זמן לעצמכם בין שגרת היום-יום המטורפת ולעבור בין דפי הסרט שלכם בעזרת בריחה לעולם אחר פה ושם. ממליצה לכם לפקוד לפחות פעם בשבוע את הספרייה הקרובה אליכם ותראו מה היא יכולה להעניק לכם.
אז אם גם אתם מתגעגעים לרגעים שקטים בהם רק אתם והספר מגיח אליכם מתוך חיים מלאים כאילו הוא חלק מהם - צאו לטיול עוד היום!