לפני כמה חודשים, הייתי יושב בבית שלי בתל אביב ומרגיש כאילו אני חי בתוך קופסה. כל יום היה דומה למשנהו - עבודה, טלוויזיה ושוב עבודה. זה לא שפשוט שלחתי ידיים לחקלאות העירונית, אלא מין הזדמנות שנפלה עליי במקרה. שכנה שלי הציעה לקחת חלק בפרויקט קטנטן שהוקם בגג הבניין שלנו.
בהתחלה לא ממש התלהבתי. חשבתי לעצמי: "מה אבל זה רק כמה עציצים? מה כבר ייצא מזה?". אבל כשסוף סוף החלטתי לנסות, נפתח בפניי עולם חדש לגמרי. לקחנו כמה שתילים של ירקות ופירות, והצרנו להם שטח קטן של אדמה - מקום שאף אחד מאיתנו כמעט ולא שם לב אליו לפני כן.
השבועות עברו והשתילים התחילו לצמוח בצורה מדהימה. שמרתי בהם על המים באדיקות ככה ובכל פעם ששבתי הביתה אחרי יום ארוך בעבודה מצאתי את עצמי מטפח אותם בכיף פשוט כי הרגשתי שאני עושה משהו משמעותי וחדש.
אבל מה שחינך אותי באמת זה כשהגעתי יום אחד וגיליתי עלה ראשון של רוקט (ארוגולה). התרגשות שטפה אותי! שילוב בין זיכרון ילדות עם סבתא שהייתה מלמדת אותי כיצד להכין סלט טרי וכאן פתאום יש לי גינה משלי! כאשר אכלנו אותו בסלט שבישלנו יחדיו בשכונה - וואו, אי אפשר להסביר את הטעם!
חקלאות עירונית הצליחה לשבור את השגרה היומית שלי ולהכניס לתוכה צבעים חדשים ואוויר רענן. החיבור בין אנשים שונים - דיירים בבניין שלא הכירו עד אז - הפך אותנו לקבוצה מגובשת יותר שמתהדרת בקצת ירוק בעיניים וחלומות גדולים בלב.
אז אם אתם מתלבטים או חושבים שזה עבורכם - אל תהססו! תנסו לגדל משהו קטן מדי שבוע ותראו איך שינוי כזה יכול להכניס אור וגוון לחיים שלכם ואף לקרב ביניכם לבין אחרים בקהילה שלכם. לפעמים שינוי מתחיל בצעד ראשון קטן - כמו חרצוף באדמה אצלכם במרפסת או גג הבניין.