בימים ההם, לפני כמה שנים, יצאתי לטיול במזרח הרחוק. לא משנה היכן הייתי, תמיד מצאתי את עצמי מוקף אנשים עם סיפור מעניין לשתף. אחת החוויות המרטיטות ביותר הייתה כאשר נתקעתי בעיר קטנה בתאילנד, ללא שום מושג מה לעשות או איך לתקשר.
הגעתי למלון קטן ומקסים שבו עבדו אנשים מקומיים שלא ידעו כמעט מילה באנגלית. משהו בתקשורת שבינהם ממש ריתק אותי - אף על פי שהייתה זו שפה בלתי מוכרת לי, הרגשתי חיבור אמיתי לכל אחד ואחת מהם.
יום אחד בעודי יושב בבית קפה קטן בחוץ וחושב על כל התחושות שלי, דווקא הגיעה אליי מלצרית חסרת פחד. חייכה אליי וניסתה לפתח שיחה בשפת האימאם שלה כשהיא כותבת באוויר עם אצבעותיה - כאילו אנחנו משחקים במשחק ילדים פשוט שנועד להכין אותנו לכך שיש גם דרכים אחרות לתקשר מעבר למילים.
ניסיתי להיעזר באפליקציה תרגום בטלפון שלי כדי להבין מה היא אומרת - ופתאום התברר לי שהתלהבות גדולה מאוד קיימת שם בצד השני! היא ניסתה להסביר לי משהו על המסעדה המקומית ולמה כדאי לנסות מנה מסוימת. טוב, כמו שאומרים - אוכל בלקטור הוא תמיד הדרך לקסם הלב!
מה שלמדתי מתוך החוויה הזאת היה שאין צורך לדעת לדבר שפה זרה בצורה מושלמת כדי לחוות מוצרים תרבותיים מרגשים ולהתחבר לרגשות האנשים שסביבך. איכשהו הפחד משיח לא היה בכוח השפה והדקדוק אלא בכוח הרצון שלנו להיות פתוחים ללמוד ולחוות.
אז אם אתם מתמודדים עם השפות בעולם הזה ונתקלים בקירות תקשורת - זכרו שתמיד אפשר להגיע דרך מקום של הקשבה ומשחק; קרבה שמנצחת את כל מחסומי השפה.
והכי חשוב? בכל פעם שאתם לומדים מילה חדשה - הביאו אותה אל עצמכם ותשתפו בה עם אחרים! זה יכול ליצור קשרים מופלאים חדשים ולהזכיר לכם שכל אוצר טמון בלבבות שעוטפים אותנו סביב.