לא מזמן, יצאתי לטיול שופינג בחנות נעליים קטנה ומיוחד בשכונה שלי. זה היה יום חמים יחסית, והשמש זרחה בהקפיצות שלה, כזה יום שמזמין כל אדם להרגיש חיים. נכנסתי לחנות שאני מכירה היטב, בדיוק בתקופה שבה אני מחפשת נעלי סתיו חדשות.
חנות הנעליים הזו היא לא רק מקום לקנייה עבורי; זו תחנת כוח של זיכרונות. פה קניתי את הנעליים שהלכו איתי למסיבות בתיכון, והן עדיין ממתינות בארון בלי לדעת שאינן ישובו לשימוש בעוד ההיסטוריה שלי מתפתחת. החנות מלאה בנעליים צבעוניות וסגנונות שונים - עשרות דגמים שנע בין הספורטיביות למוקסינים הרשמיים.
התחלתי למדוד - אחת ועוד אחת עד ש... מצאתי אותן! זוג נעלי סניקרס בצבעים שלכת שמתאימות לכל מיני לוקים. כשעמדתי מול המראה וראיתי את עצמי עם הנעלי מבחינה אסתטית והצלילים הקטנים שחוזרים כל פעם כשתפס על הרצפה - פתאום הבנתי שלא מדובר בנעליים בלבד אלא בסמל להתחדשות ולצמיחה.
הקשבתי לציפורניים הקטנטנות שציטטו לי באוזן את התחושות שעוטפות אותי בכל צעד: "את מתקדמת קדימה". ואולי זה מה שהכי חשוב - לנעול דברים חדשים בחיינו ולא לפחד משינויים.
אז אם אתם יוצאים לחפש נעליים, תעשו לעצמכם טובה ותשימו לב למה שאתם מרגישים כשהן עליכם. זה לא רק פיסת אופנה; משהו יכול להשתנה בכם ברגע המדידה הזה שיגרום לכם לחשוב אחרת על החיים שלכם.
וכשאתם בדרך לקופה ויש לכם ספק האם להשאיר אותן או לא - שאלו את עצמכם: האם אלו יהיו הזכרונות שתיקחו עמכם לעתיד? כי אנחנו לא קונים רק נעליים; אנחנו קונים רגעים וזכרונות חדשים שלא ידענו שהם מחכים לנו מעבר לכף רגלנו.