אני זוכרת את הרגע שבו הבנתי שהגוף שלי חייב שינוי. זה היה אחרי שבוע מתיש בעבודה, כשחזרתי הביתה, כואבת, עייפה ומיואשת. שיעור יוגה קטן ב-Morning routine שלי הפך לחוויה של דמעות וכאב. התפתלתי כדי לנסות להגיע למצב הקשת המפורסם, וכשסובבתי את הגב בתנועה לא נכונה, הבנתי שאני צריכה עזרה.
זה התחיל בשיחה עם חברה שדיברה על הפיזיותרפיסט שלה - איך היא הצליחה לחזור לעבר כמה שנים טובות של גוף חזק וגמיש. הייתי סקפטית, אבל החלטתי לנסות ולתת צ'אנס. הגעתי לקליניקה בפעם הראשונה ולא ידעתי למה לצפות: האם זה באמת יעזור לי? השאלות ריחפו באוויר סביבי.
מהר מאוד גיליתי שהפיזיותרפיה הרבה יותר מעודדת מכפי שחשבתי. הגישה האישית והחמה של המטפל הייתה כמו נשימה עמוקה אחרי יום ארוך - כל תרגיל שהיה לו משמעות עבורי נפתח לי עולם חדש של אפשרויות. הכאב ההולך ונעלם והשיפור המתמשך נתנו לי השראה יומיומית להתמודד עם האתגרים.
אבל מעבר לשיפור הפיזי, היו גם רגעים שבהם הצלחתי להתגבר על מחשבות מוטעות. למדתי על עצמי סבלנות ואמונה בכוחות שלי שאפשריים אם רק אקח את הזמן הנכון לתהליך הזה.
טיפ אחד שאני ממליצה לכל מי שמתחיל בדרך הזו: אל תחשבו שאתם צריכים להיות מושלמים בכל תרגיל מהרגע הראשון! ההתמקדות בהתקדמות קטנה אך בטוחה עושה פלאים לנפש וגם לגוף. יש משהו מרגש בלראות איך הגוף מתעורר מחדש בצעד אחר צעד ואיך אתה מצליח reconnect עם עצמך ואתה מגלה חלקים שלא ידעת שקיימים בך.
כל כך הרבה פעמים אנחנו מדברים על מטרות ואידיאלים בחיים שלנו כאילו מדובר במשימות שיש להשלים - ואני נהייתי מודעת לכך שבדיוק כמו בחיים יש לפעמים ויתורים וחריקות בדרך לחשוב מחדש ולהחליט מה חשוב באמת ולהאריך לך את היד אחרת להפיגה גם מהכיוון הלא צפוי כי שום דבר לא מגיע ברצף ישר בהרבה מהמקרים בעולם האמיתי!
אז אני כאן עכשיו, מודה שנראה שהדרך עוד ארוכה לפנינו (וגם אני מחכה עוד לחדר כושר!) אבל אני כבר יודעת שיש לי כלים טובים לצלול בהם לרגליים נכונות.<br>