לא מזמן, בשיחת ערב עם חברים טובים, נזכרנו בסיפור שקרה לי לפני כמה שנים. הייתי אז בתחילת דרכי כמתמחה במשרד עורכי דין קטן בתל אביב. בדיוק סיימתי את הלימודים וחשתי התרגשות מלהיכנס לעולם הזה שכבר נשמע לי כמו חלום - עולם המשפט.
יום אחד קיבלתי תיק שעשה לי לבטים רבים. מדובר היה בגברת מבוגרת שהייתה מעורבת בתאונת דרכים לא פשוטה, והיא הייתה זקוקה לעזרה משפטית כדי לקבל פיצויים על הנזק שנגרם לה. כשהגעתי לפגישה הראשונה איתה, גיליתי שהיא לא רק לקוחה בדרכם הארוכה למול המערכת - היא הייתה אמך של איש שירות שתמיד עמד לצידי בעבודות ההתנדבות שלי.
כשהתחלנו לדבר על מה קרה ואיך זה השפיע עליה מבחינה נפשית ופיזית, הבנתי שזו לא רק סוגיה משפטית אלא ממש מלחמה יומיומית שלה לשוב לחיים רגילים ולהתמודד עם כאבים שלא נגמרים. כל מילה שלה הכוונה בי כמו פטיש בראש - אני לא רק עוסק במסמכים והגשת עתירות אלא גם באנשים ובסיפורים שלהם.
עבדתי לילות כימים על התיק הזה. למדתי את החוק, ולא ויתרתי כשצריכה היתה לחשוף אי-סדרים שהיו קיימים בצד השני. זו הייתה תקופה מתישה אבל גם מרגשת מאוד; הצלחתי להשיג לה פיצוי הוגן מאוד אחרי חודשים ארוכים של מאבק.
לקראת הסוף עברנו על כל פרט בתהליך ונעמדנו מול בית המשפט שמפרסם החלטתו בנושא. כשהשופט סוף סוף דיבר וחיוך רחב התפשט על פני הגברת המאושרת, הרגשתי איך ההשקעה שלי השתלמה פי אלף. היא הסתכלה אלי בעיניים מלאות תודה ורשם משהו בלבי שאני עדיין נושא עד היום: המשפט הוא הרבה יותר מאשר טכנות פרוצדורלית - הוא קשור בחיים עצמם וביכולת שלנו לשוב ולהרגיש.
אז אם יש לכם מותג חדש או שאתם צעירים בתחום ועומדים בפני משימות קשות, תזכרו - כל תיק הוא הזדמנות לחוות שינוי משמעותי בחייהם של אחרים ובעיקר ללמוד מספר סיפורים רבי ערך בעצמכם.
אני בטוח שגם אתם תמצאו רגעים כאלה בקריירה שלכם - הם שם מחכים לכם בין הדפים הקטנים והמכונסים של חוק ומשפט.