החיים לפעמים יכולים להרגיש כמו סופה מתמשכת, אובך של רגשות ומחשבות שמעיקות על הלב. לפני כמה חודשים, כשנראה שכולנו תקועים באיזשהו פי תהום של חוסר ודאות ובלבול, החלטתי לקחת צעד ולהתחיל טיפול אצל תרפיסטית מדהימה ששמעה עלייה ממכרים.
כשנכנסתי לחדר שלה בפעם הראשונה, הרגשתי איך כל התמכרויות שלי לתסכולים ולחרדות מתחילות להתפרק. הייתה שם אווירה שפשוט אפשרה לי להיות אני בלי מסכות. היא שאלה שאלות שכבר לא ידעתי לדמיין שמישהו יכול לשאול אותי והקשיבה לכל מילה כאילו זה הדבר החשוב ביותר בעולם.
באחת הפגישות שלנו שוחחנו על חלומות שהיו לי פעם - הרצון לכתוב ספר, להכין מופע סטנדאפ או אפילו לפרסם בלוג משלי. התחלתי להבין כמה מתוך החלומות האלו נעלמו עם השנים כי פשוט התנשקתי איתם בעוז עד שנדמה היה שאין שם יותר מקום לחלום חדש.
והיא אמרה משפט אחד שלא יוצא לי מהראש: "חלומות הם כמו צמחים - אם לא מלחמים בהם מדי פעם בדאגה ובאהבה, הם גוועים." המשפט הזה נגע בי בצורה שלא חשבתי שאפשרי. חיפשתי בו תשובות לשאלות שלי - למה השארתי את החלומות שלי מאחור? איפה השתנה המצב?
לאט לאט לקחתי את המרץ הזה וחזרתי לכתוב מחדש. התחילו להגיע רעיונות חדשים ואפילו כתיבות להופעות או סדנאות הישרדות - רגעים שבהם הייתי יצירתי ונלהב בדיוק כמדי פעם.
אם יש לי טיפ לתת למי שמרגיש אבוד בחיים בין כל הנושאים הכואבים והמעיקים שעוטפים אותנו - זה פשוט למצוא מישהו לדבר איתו. תרפיה יכולה להיות המקום שבו תמצא חוזקות חדשות בתוכך וחלומות שנראו כמו זיכרונות מעורפל יתחילו לקבל חיים חדשים.
זכרו: אף פעם אל תתייאשו מלחלום שוב! 🌱
