כשהייתי ילד, הקיץ היה מגיע עם ריחות של מנגלים ושמש קופחת, אבל מה שעושה לי הכי טוב בזיכרונות הוא יום שישי במצפה רמון. היינו נוסעים לשם כל שישי - אני, אחותי הקטנה וההורים שלנו. אחת הפעמים הייתה בריכה חדשה שנפתחה שם. מים צלולים כמו יהלומים וכולם מסביבנו צחקו וכיף להם.
אבל אז קרה משהו שגרם לי להבין עד כמה הבריכה היא הרבה יותר מבילוי - זה היה סיפור קטן עם הרבה משמעות. אחותי רעדה מפחד כשהיא ניסתה לראשונה לקפוץ למים العמוקים (והיו כאלה). אני זוכר את המבט שלה: השאלה והחשש בעיניים שלה היו כל כך מוחשים. במקום לעודד אותה בקלות, החלטתי להיכנס למים ולחכות לה שאקרא לה לקפוץ ביחד.
אחרי כמה רגעים של hesitation (כן, כן... גם אני קצת פחדתי), היא קפצה! התבוננתי בה כשהיא פורצת מתוך המים כאילו חזרה מגלישה במעמקי האוקיינוס, פניה מלאות חיוך ושמחה אינסופית. באותו רגע הבנתי שהמים לא רק סוגרים עלינו; הם יכולים להיות מקור לתעוזה ולחיבור משפחתי עמוק.
זה לימד אותי שיעור חשוב - לפעמים צריך לצלול למשהו שאנחנו מפחדים ממנו כדי לגלות עולם חדש ועשיר בתובנות ובעושר רגשי.
אז אם אתם מתלבטים אם לקחת את הילדים או אפילו את עצמכם לבריכה הקרובה אליכם, עשו זאת! כי מעבר לדקות הנאה בלתי נגמרת במהלך החופש הגדול יש שם הזדמנות לבנות חוויות וזכרונות שילכו איתנו לכל החיים.
טיפ לסוף? תנו לילדים לחקור ולהתנסות בחופשיות - ככה הם ימצאו את הדרך הכי טובה בשבילם ליהנות ולאהוב את המים כמו שאני למדתי לעשות בשנים ההן במצפה רמון.