לפני כמה שנים, הייתי בהתחלה של דרכי כסטודנטית למשפטים. אני זוכרת את הרגע שבו נכנסתי לאוניברסיטה, עם חלום להיות עורכת דין ולעזור לאנשים במצבים קשים. הגשתי מועמדות לכל כך הרבה מקומות עבודה ומלגות בתקווה למצוא את עצמי בעולם הזה.
יום אחד, במהלך סטאז' שהייתי בו בשירות הציבורי, פגשתי לקוחה בשם מרים. היא הייתה אישה מבוגרת שסיפרה לי על המאבק שלה מול מערכת הדיור הממשלתית שנראה היה כאילו מסכנת את הבית שלה. היה לה חיבור רגשי מיוחד לבית הזה - זה היה הבית שבו גידלה את ילדיה והחיים שזרמו שם היו מלאים בזיכרונות ואושר.
מרים הסבירה לי איך היא ניסתה להתמודד בעצמה עם המסמכים והמכבש של הביורוקרטיה, אבל ככל שהיא ניסתה יותר, כך התסכול שלה הלך וגבר. ישבתי איתה שעות על גבי שעות בלילה, מחפשת תשובות ומדריכה אותה כיצד לכתוב עתירה נגד ההחלטות שקיבלה המערכת. לא מדובר היה רק בסוגיות משפטיות; זו הייתה מלחמת חיים עבור מרים.
באמצע התהליך שלנו, דאגתי מאוד שלא אצליח לעזור לה מספיק ולא תהיה לה הזדמנות לקבל מענה הולם לצרכיה. ואז הגיע רגע חשוב: כשהגשנו את העתירה לבית המשפט והמתנו לתגובה. המתנה זו הייתה מתוחה ועמוסה ברגשות - האם עשינו כל מה שאפשר? האם המילים שלנו יגיעו ליבן של השופטים?
ביום שבו קיבלנו תשובה חיובית ממשרד האוצר - כולנו שמחנו כל כך! מרץ וזעקת צדק הצליחו לפרוץ דרך לצד העומס המשפטי וליצור שינוי אמיתי בחייה של מרים ובחיים של משפחתה.
מהחוויה הזו למדתי דבר חשוב: משפט הוא הרבה יותר מעקרונות ודינים; הוא אישי ונוגע בכל אחד מאיתנו בדרכים שאנחנו לפעמים לא מבינים עד כמה הן עמוקות ורלוונטיות לחיים שלנו. אם אתם בתחילת הדרך שלכם או מקצוענים בתחום - אל תשכחו תמיד לשמור על האנושיות במרכז העבודה שלכם ולראות מעבר למספרים והמידע היבש.
טיפ קטן לסיום: כשאתם נפגשים עם לקוחות או אנשים שאתם עובדים איתם במשפט - שאלו אותם איך הם מרגישים ואילו רגשות עולים בהם בכל תהליך שהינם חלק ממנו. זה יכול להוות את הבסיס לחוויות משמעותיות ולהצלחה מדויקת יותר בצד המשפטי וגם האנושי של הדברים.
בתוך העולם הזה אני זוכרת תמיד שיש לנו תפקיד מכריע לחולל שינויים בעבור האנשים שמחפשים אותנו לעזרה… וזה פשוט נוגע ללב.