אתמול יצאתי עם הילדים שלי לפארק שעשועים, והרגשתי כמו ילד שוב. זה היה יום שמשי, שמלווה בבריזה קלה שהפכה כל רגע ליותר קסום. הלב שלי התמלא בהתרגשות כשעברנו בכניסה וראינו את המסלול הראשון - רכבת ההרים. שתיים מהבנות שלי רצו ישר לשם, בעוד הבן הקטן שלי עמד צמוד אלי ושאל אם אני בטוח שזה לא מפחיד מדי.
לקח לי כמה דקות להסביר לו שהפחד הוא חלק מהחוויה - שהוא יכול לחוות אדרנלין בלי להזיק לעצמו. בסוף שיכנעתי אותו (עם הבטחה שאני יהיה לצידו), ואת האמת? זו הייתה החלטה מאלפת! כשהרכבת עלתה לגובה ורגע לפני הירידה החדה, הרגשתי את הדופק שלנו עולה יחד. הצחוק שלהם התערבב בצעקות ובתחושת חופש שהיה מדבק בצורה שלא תיאמן.
לאחר מכן הסתובבנו בין המשחקים השונים; אני זוכר שעליתי עם הבנות על קרוסלת הסוסים הצבעונית - הן היו מאושרות עד הגגות! ואז הגיע הרגע שבו עצרנו לאכול תפוח אדמה מטוגן וצמר גפן מתוק: הריח הזה! הוא הזכיר לי את הילדות שלי, איך הייתי רץ אחר אבא והיינו מחפשים אוכל טעים בלוני מים ומשחקים.
ביום כזה, אני תמיד נזכר בתובנה אחת חשובה: החיים הם כמו פארק שעשועים - מלאים בנ ups and downs. יש רגעים מפחידים שבהם אתה מרגיש כאילו אתה עומד להתבטא לגמרי בעמקי הפחד שלך ויש רגעים של צחוק ושמחה שאין להם תחליף. חשוב פשוט להנות ולדעת שגם אם אתה נאבק לעיתים - כל נסיעה יכולה להפוך לזיכרון מתוק.
אז להורים שם בחוץ - אל תהססו לקחת את הילדים לפארקים כאלה ולאפשר להם להיות ילדים אמיתיים. והכי חשוב? תהיו פתוחים לחוויות בעצמכם ותיהנו מכל שנייה!
אהבתי בכל הלב את היום הזה ונראה לי שאמשיך להביא אותם גם בשנים הקרובות למשימות חדשות ומרגשות שיוצרות קשרים בלתי נשכחים בינינו.