לפני כמה חודשים, כשחיפשתי את הדרך שלי לחלוף על פני זיכרונות הילדות, נתקלתי ב'פולקסוואגן בבטניה' שהייתה שייכת לסבא שלי. היא עמדה בחנייה כמו פסל לא גמיש, קצת מתפוררת אבל עם קסם שאין לו תחליף. כשנכנסתי פנימה, הותקפתי כל כך הרבה ריחות ושירים מהעבר - שם נהגנו לנסוע יחד בדרך לחופשות ולאינספור טיולים בצפון.
החלטתי לקחת על עצמי את האתגר לשקם אותה. זה היה הרגע שבו התחילה ההתעוררות בין הגלגלים שלה לבין הלב שלי. בהתחלה זה נראה מפחיד - המנוע לא הסכים להתניע ואני ממש לא הייתי הטכנאי הכי מיומן בעולם. אחרי כמה ימי חיפוש מידע והדרכות באינטרנט, נועדתי להכיר חבר חדש: הדוד שמעון.
דוד שמעון הוא טכנאי רכב בגיל 70 ועם עור מחוספס ומלא ניסיון חיים. הוא לקח אותי תחת כנפיו וביחד העברנו שעות בעבודה על המכונית הקלאסית הזו שלו - תיקונים קטנים, החלפת חלקים וצביעה מחדש - כל פרט קטן הביא איתו שמחה ואופטימיות. זמן רב עמדנו וצחקנו בזמן שעבדנו ובכל פעם שהתגלית בפעם הראשונה הייתה ההצלחה המשותפת שלנו - לבבותינו פעלו כמו מנועים מסונכרנים.
אם יש לי טיפ אחד לתת למי שתוהה אם כדאי להשתקע בפרויקט כזה, זה פשוט: אל תפחדו להיכנס לעולם הזה! גם אם אתם מתחילים מאפס ואין לכם מושג ירוק במכוניות - החיבור ביניכם לבין הרכב שלכם יכול להיות מופלא ומרגש יותר מכל אוטומט שיש היום בכביש.
אז וואלה, אחרי שבועות של עבודה קשה והשקעה מלאה עם דוד שמעון, פולקסוואגן בבטניה חזרה לתפקוד מלא והיינו מוכנים לדרך חדשה. זו הייתה תחושה שאין שנייה לה; חלמנו על רגע כזה שנים רבות וטוב לראות איך שילוב של עבודה קשה וזמן איכות משפחתית יכולים לשנות הכל לרגע גדול בלב שבורים וגם ברכב מאובק ומוזנח.
יצא לנו לעלות על הכבישים ולצבור עוד אינספור זכרונות חדשים ומהר מאוד הפולקה הישנה הפכה למסע הראשון שאי פעם עשיתי לבד - בלי סבא לצדי אלא עם הדריכים שהוא השאיר לי בלב ודוד שמעון כבן משפחה נוסף!
אני ממליץ לכולם לחפש את אותו פרויקט קסום שמזמין אתכם לפלח עצמכם מחדש דרך חגיגת החיים הישנה והמשוגעת הזו… כי בסופו של יום אנחנו כאן כדי ליהנות מהדרך!