כשבני הקטן, יואב, התחיל לגן, אני זוכרת את החששות שלי. האם הוא יצליח להסתגל? האם הוא ימצא חברים? כל הורה מכיר את הרגשת חוסר האונים הזו, ואני לא הייתה שונה. אבל אז החלטנו לשתפו בחוגי ספורט ובסדנאות יצירה שהציעו בסביבתנו, וזו היתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשינו.
ביום הראשון לחוג הכדורגל הגיעו הילדים לרחבת הדשא הקטנה ליד הבית הספר. היו שם המון צלילים - רעש של כדורים מתגלגלים וצחוק תמים של ילדים שרק רוצים לשחק ולהנות. אני ישבתי מהצד והרגשתי איך הלב שלי מתמלא בגאווה וכל כך הרבה אהבה כשהבנתי שהוא הולך להתחבר עם עוד ילדים בני גיל שלו.
לקראת סוף השנה, השתתפנו בטורניר קטן שנערך בעיר. הייתי כל כך נרגשת לראות אותו משחק על המגרש עם החברים החדשים שלו! גם כאשר הוא לא ניצח במשחק האחרון ולא היה השוער הטוב ביותר, ההתרגשות בעיניים שלו דיברה בעד עצמה. זה היה רגע מרהיב שבו הבנתי שספורט זו לא רק פעילות גופנית אלא גם שיעור חשוב על קשרים חברתיים והשגת מטרות.
חשוב להבין שחוגים הם מעבר לפעילות עצמה; הם פתחו ליואב עולם חדש של אפשרויות והרחיבו את המעגל החברתי שלו בצורה שלא חשבתי שהיא אפשרית בקלות כזו. היום אני ממליצה להוסיף לפחות חוג אחד לכל ילד כמו שיש לו זמן פנוי - אם זה ריקוד או ציור או אפילו שיעורי נגינה.
נכון שיהיה קשה למצוא זמן בכל הלוח הזמנים הצפוף שלנו כהורים עובדים ולנוער עסוק במציאות הדינמית הזאת… אבל כשהאור בקצה המסדרון מזהיר ומסביר פנים עם חיוכים ושיחות על דברים שלמדנו ביחד במהלך השבוע - זה שווה הכל.
אז אם אתם מתלבטים באיזה חוג לשלוח את הילד שלכם - פשוט לכו על זה! כי מי יודע איזה עולם נפלא המחכה להם אחרי הפינה?