בשבוע שעבר, אחרי חודשים ארוכים שלא יצאתי מהבית כמעט בכלל, החלטתי שהגיע הזמן לצאת לאוויר. התהלכתי לאורך חוף הים, מרגיש את הרוח מלטפת לי את הפנים ושותף לקולות הגלים. אבל אז קרה משהו מעניין - פתאום נזכרתי בדברים שאי פעם שמרתי מעבר לי.
יש לי משקפיים מאז שאני זוכר את עצמי. הם היו חלק ממני כמו תוספת טבעית ולא ממש אהבתי אותם כשהייתי ילד; תמיד הייתי בביישנות ובשוליים, מתבייש בכך שיש לי בעיה בשדה הראייה שלי. אבל כשחזרתי לחוף והרגשתי את כל היופי הזה סביבי, הבנתי שדווקא בזכותם אני רואה דברים בצורה אחרת.
בעצם, המשקפיים הם לא רק כלי לעזור לנו לראות טוב יותר; הם מאפשרים לנו להסתכל על העולם מנקודת מבט ייחודית שלנו. ודאי שהתחלפה גם ההבנה: ככל שאנחנו מקבלים ומעריכים את עצמנו עם כל הפגמים שלנו וכשהעין הרחבה יותר משלמת יחס עמוק לכל פרט קטן במציאות שסובבת אותנו - כך אנחנו נפגשים עם החיים באור אחר.
ואם כבר מדברים על קרני אור ושיקופים, הייתי רוצה לתת טיפ אישי: אל תהססו לבקש עזרה אם אתם מרגישים שהתמונה מטושטשת או אי לכך כואבת מדי. זה בסדר להתחיל מחדש ולמצוא נקודת מבט חדשה גם כאשר הרבה דברים לכאורה "נכון". כי החוט השמח שבין המציאות לבין המחשבות שלנו הוא בדיוק מה שעושה הכל למיוחד.
תחשבו על פתיחת העיניים שלכם בכל יום מחדש - עולם מלא בהזדמנויות מחכה לכם!