כשהגעתי לעיר חדשה, כל מה שהכיר לי היה השלט עם שם המקום. לא ידעתי מילה בשפה המקומית, והרגשתי כאילו אני כמו ספינה שאיבדה את המנוע שלה בים הגדול. אבל באותו ערב סתיו, כשנכנסתי למסעדה קטנה ומחממת לב, משהו השתנה.
ישבתי ליד שולחן קטן בפינה ופתאום שמרתי על עיניים לטפוס את השפה סביבי. אנשים מדברים בצחוק ובשמחה, ילד קטן קופץ על הכיסאות ואני הרגשתי איך הלב שלי מתחיל להיפתח גם הוא. לקראת סוף הערב העזתי לבקש מהמוכר תפריט - חיוך אחד שלו היה מספיק בשביל להבין כמה חשוב לחבר בין אנשים.
ואז יצא לי לדבר עם אחת העובדות שם - ילדה צעירה בשם נורה. היא ראתה אותי מתמודד עם התפריט ושאלה אם צריכה עזרה. רגע אחרי זה מצאנו את עצמנו משוחחים ולא רק על אוכל אלא על החיים שלנו - אני סיפרתי לה על ישראל והיא הסבירה לי קצת על התרבות המקומית.
החוויה הזאת חינכה אותי שיותר מאשר בלימוד מילים או דקדוק נכון, מדובר בקשרים האנושיים שאנחנו יוצרים דרך השפות. היום אני מבין שכל מילה שאני לומד היא עוד גשר חדש שנפתח לעולם רחב יותר ולעצמי שלי.
אז אם אתם מתכוונים ללמוד שפה חדשה - אל תתמקדו רק בהגייה נכונה ובכללים המתישים; זכרו שבסוף כל עשור של תרגום יש אדם אחר שאתם יכולים לחבור אליו ולשתף איתו פיסות חיים. אולי בזכותכם יסופר סיפור חדש וגם יתפתח קשר שלא הייתם מעיזים לחלום עליו קודם לכן.
מעל הכל: אל תפחדו לעשות טעויות! זו הדרך הכי טובה ללמוד ולצמוח מצד לצד השני של הקולמות - אנחנו כולנו בני אדם מחפשים חיבור ואפשר למצוא אותו בכל מקום שבו החיוכים נפגשים בשפת הלב.