כשחזרתי ללימודים בגיל 35, חשבתי שאני נכנסת לעולם שכל כולו התמקדות מעשית ומעט מאוד רגש. אני זוכרת את הרגע שבו קניתי את הספרים הראשונים שלי - עמדתי שם בחנות ספרים קטנה, מדפדפת בין כריכות צבעוניות, מתלבטת מה כדאי לקחת. היו לי תחושות מעורבות: מצד אחד excitement של ללמוד דברים חדשים, ומצד שני פחד מהזכרונות המבאסים מבית הספר - שעות ארוכות של חומרים שלא ממש עניינו אותי.
במשך השבועות הראשונים מצאתי את עצמי יושבת בספרייה ושוקעת לתוך המילים הכתובות. פתאום גיליתי שהספרים לא רק מספקים ידע, אלא גם משקפים חוויות אנושיות שאני מצליחה להתחבר אליהן איכשהו. בפרק על פסיכולוגיה קראתי על סיפורי הצלחה וכישלון שנשמעו כמו שחזור של כל מה שעברתי בחיי. זה היה כמו לראות מראה שתזכירה לי שגם השיעורים הכי קשים יכולים להיות מלמדים.
בערב שבו התיישבתי לכתוב עבודת סמינר במקום להרגיש לחץ כמו פעם, הרגשתי מוזר... שמחה? החופש הזה שהיה לי לבחור איך להתבטא דרך השפה שלי היה מדהים! לספר הלימוד הפך להיות כמעט חבר - הוא לקח אותי למסע מרתק וריגש אותי ברגעים שבהם חשבתי שעליתי על משהו חדש וחשוב.
אז הנה טיפ קטן ממני לכל מי שבסיטואציה דומה: תבחרו ספרים שמשוחחים איתכם ולא רק מלמדים אתכם דרכי פתרון נוסחאות או בעיות טכניות. השקיעו זמן למצוא ספרי לימוד שהם יותר מנוסחאות יבשות; כזה שיהיה בו סיפור שמתחבר לכם בראש ולב. וכשתגיע ההבנה הנוגעה הזאת בתוך הקריאה שלכם - זה המקום בו תוכלו לצמוח באמת.
המזל הגדול? עכשיו אני יודעת שזה רק התחיל... העולם מלא בלמידה בכל פינה והאפשרויות רבות ומשונות מבעבר. למדו עם אהבה ותנו למילים לשכתב לכם את הדרך לחיים טובים יותר!