קיבלתי טלפון מלקוח שמצא את עצמו במצב קשה, אדם בעל משפחה שנלחם על זכותו להישאר בביתו אחרי שמדובר היה בסכסוך עם השכן. כשתיאר לי את המצב, הרגשתי כאילו אני שומע סיפור מהחיים שלי - תסכול, פחד וחיפוש אחר צדק. הנושא הזה נגע בי בעמקי נפשי; גם אני חוויתי רגעים שבהם הבעיות היו גדולות יותר ממני.
באותה תקופה הייתי בתחילת דרכי המשפטית וכל האתגרים האלה יצרו אצלי מתח והרגשה של חוסר ביטחון. בכנות, אפילו חששתי מכך שאולי לא אצליח לעזור לו. אבל אז החלטתי לשים בצד את הפחד ולהתמקד במה שאני יכול לעשות - לחפש פתרונות אמיתיים ולראות את האדם שעומד מולי ולא רק את התיק שלו.
במשך שבועות עבדנו יחד, מול ריבוי מסמכים ודיאלוגים משפטיים מתישים. כל מפגש איתו חידש לי משהו; הבנתי עד כמה חשוב להיות שם עבור אנשים בזמן שהם עוברים תקופות קשות בחייהם. עירבתי רגשות לצד מקצועיות והבנתי שהיכן שיש אנושיות יש יותר מקום לשלום וגם פתרונות טובים יותר.
בסופו של דבר הצלחנו להגיע להסכם מספק לשני הצדדים - לקוח שלי נשאר בביתו והשכן קיבל פיצוי הולם על תחושת העוול שלו. זה היה רגע מרגש שבו הרגשתי שהמאמצים שלנו השתלמו ובאותה נשימה הבנתי שגם במשפט יש ערך גדול לרגישות האנושית.
המסר שלי הוא חד וברור: אל תשכחו להקשיב ללב שלכם בעבודה שלכם כמשפטנים או בכל מקצוע אחר. כשאתם עובדים עם אנשים בפערי כוח ובפגיעויות שונות, ההבנה והאמפתיה הן הכלי החזק ביותר בידיכם כדי להביא לתוצאה טובה באמת לכל הצדדים המעורבים.
אז עשו לעצמכם טובה - תמיד לכו בעקבות הלב שלכם ותמיד תהיו שם בשביל אחרים בשעות הקשות שלהם.
