לפני כמה חודשים החלטתי שאני רוצה להתחבר לאדמה מחדש. אני גר בעיר, בין בניינים רבי קומות ואנשים שמסתובבים כמו רכבות על מסילה, אבל בתוכי הייתה תחושה שמשהו חסר - הקשר עם הטבע. אז קפצתי למים, או ליתר דיוק לזרעים.
עם חברים מהשכונה יצרנו גן קטן על גג אחד הבניינים. בשעות אחר הצהריים, אחרי יום עבודה ארוך, עבדנו יחד: חפרנו את האדמה והוספנו דשן אורגני שהכנו בעצמנו מדברים שנזרקו מהמטבח. היה בזה משהו מאוד מחבר; פתאום היינו לא רק שכנים אלא גם שותפים למסע הזה של יצירה ושגשוג.
כשהתחלנו לקטוף את הירקות הראשונים - רוקט, עגבניות שרי ופטרוזיליה - הרגשתי שבעצם יש לי חלק מהעיר שלי בידיים. זה לא היה רק ירק לשולחן; זו הייתה אהבה שהשקענו בה ותוצאה של התלהבות משותפת. כל קטיף הפך לחגיגה קטנה; הילדים מהבניין הסמוך באו להציץ ולהשתתף בטקס הקטיף שבזמן קצר הפך למסורת.
ולא רק שאנחנו מגדלים לעצמנו אוכל בריא וטעים, גילינו גם כמה חשוב להקשיב זה לזה ולכל התהליכים שקורים סביבנו - השורשים מתמודדים עם האבנים באדמה כמו שאנחנו מתמודדים עם מכשולים בחיים עצמם.
אז אם אתם חושבים שהיום שלכם קצת חסר צבע או תכלית, ממליץ לכם לחשוב על לגייס כמה חברים ולנסות לנחוץ לכמה עציצים או אפילו לשתול דבר פשוט כמו עשבי תיבול במרפסת. אין דבר יותר מרגש מלחוש את הלב של העיר פועם בתוך האדמה שבידיכם.
מי יודע? אולי אתם תהיו המדריכים הבא שמתאהבים בחקלאות העירונית ומשנים חיים כאן ועכשיו!