לפני כמה חודשים, ביום שגרתי באמצע שבוע, התיישבתי במשרד הביתי שלי כמו בכל יום. הקפה ריחף באוויר, השמש חדרה דרך החלון ובבת אחת הכל השתנה. המחשב שלו הייתי סומך על העבודה והחלומות שלי נתקע ומסרב להידלק. דפקתי עליו קלות, כאילו שזה היה יכול לחזיר אותו לחיים; אל תצחיקו אותי, חשבתי - מה כבר אפשר לעשות?
ואז הגיע הרגע שבו העיניים שלי נפלו על אינדיקציה מפחידה: כל המסמכים החשובים - פרויקטים שלמים שפיתחתי במשך חודשים ואפילו חוויות משפחתיות שנשמרו בתמונות - פשוט לא היו שם יותר. סערת רגשות חוללה בי קרב פנימי: היכן הלכנו לאיבוד? איך זה קרה? התחושה הייתה כמו אובדן של חבר יקר.
בשיחות עם חברים גיליתי שאני לא לבד בסיפור הזה. כולם עברו לפחות פעם אחת את השבר הזה עם הטכנולוגיה שלנו; היא מצד אחד מרגיעה אותנו במידע שהיא מספקת לנו ומאידך יכולה לשאול מאיתנו הרבה יותר ממה שאנחנו מוכנים לתת.
אז נכון שלא הצלחתי להציל את המסמכים שבעצם עשו לי קורונה בלב אבל למדתי שיעור חשוב: כמה רגעים קטנים צריך לתעד גם מחוץ למסך - בתמונות פיזיות או במחברות שכתובות בידינו. ולא רק זה; שמירה קבועה של גיבויים למידע ברשת יכולה בהחלט למנוע בעיות כאלה בעתיד.
אם יש משהו שאני לוקח איתי מאז היום ההוא הוא ששום דבר לא בטוח לגמרי ותמיד כדאי לדאוג לגיבוי נוסף - בין אם מדובר במסמך מקצועי או בזכרון אישי שלא תרצו לעולם לשכוח ממנו.
אז קדימה, ילדים! רוצו לגבות עכשיו! לפעמים עדיף להיות צעד אחד קדימה, גם כשזה נוגע לנתונים שלנו.