בשבוע שעבר מצאתי את עצמי יושבת בטיפול מניקור שממנו לא ציפיתי להרבה. התיישבתי בכיסא המוזיקה הרכה ברקע נעמה לי, המקצועית שטיפלה בי שאלה שאלות קטנות על היום שלי ועל חיי האישיים. ובתוך כל הבלאגן של החיים - העבודה, הילדים והמטלות הבלתי נגמרות - פתאום קלטתי כמה אני מתגעגעת לרגעים של שיחה כנה.
כשהיא החלה לעבוד על הציפורניים שלי, התחושה הייתה כמו פינוק שהוחבא מתחת לשגרה היומית. גיליתי שאני בעצם לא רק עוסקת בציפורניים או רגליים - אני משקיעה בעצמי, בחיוניות שלי ובתחושת הנוחות שבהיותי אני. כל תנועה שלה עם הכלים הרגיש כאילו היא מתייחסת אליי באופן אישי ומדויק.
בדיוק אז נזכרתי בטיפ שנתנה לי חברה טובה: "כל כך הרבה פעמים אנחנו נוטים להשקיע בגידול ילדים או בעבודה שלנו ושוכחים לטפח את עצמנו". זה נכון יותר ממה שאפשר לדמיין. אם לא נעניק לעצמנו את הזמן הזה, איך נוכל להיות שם למען אחרים?
ולאחר שסיימה עם המניקור ולק הג'ל נוצץ על האצבעות שלי, היא עברתה לפדיקור. כמעט תחושה חגיגית נחוותה כשהיא דאגה להסיר את העומסים שהתאספו בכל צעד וצעד שעשיתי בחיי. וזה בדיוק מה שהרגשתי: השחרור! הדבר הקטן הזה גרם לי להרגיש שוב מחוברת לכל העוצמות שלי.
אז אם אתם רוצים עצה אישית ממני: עשו לעצמכם טובה ופשוט תקדישו זמן לרגעים האלה של טיפוח עצמי. כי מניקור ופדיקור הם הרבה מעבר לקצת צבע וטיפוח; הם דרך להתחבר מחדש לעצמכם ולהזכיר לכם למה הגיע לכם לחייך כל יום מחדש!