תמיד חשבתי שסיני היא לא יותר מאשר חוף שכוח אל ומדבר יבש. מה כבר אפשר לעשות שם, שאלתי את עצמי לפני שיצאתי לשם עם חברים. ואז הגענו, והעולם שלי התהפך.
ביום הראשון שלנו יצאנו לטיול סוסים בחוף נואיבה, מתחת לשמים כחולים בהירים. לא תיארתי לעצמי עד כמה זה יכול להיות מרגש לרכב על סוס במדבר ולקחת נשימה עמוקה של אוויר נקי. הרגשתי כאילו אני נכנס לעולם אחר, שבו הכל כל כך פשוט ויפה - רק אני והסוס שלי, עדי השמש שמצביעה על רכסי ההרים המרוחקים.
בסופו של יום הרכיבה, התמקמנו ליד המדורה והתחלנו לגלוש לתוך דיבורים ולספר סיפורי חיים אישיים - אף אחד מאיתנו לא הכיר היטב את השני קודם לכן. גיליתי שבכל אדם יש עולם ומלואו; חלומות ודאגות ששוכנות בלב ונכנסות עם העלטה של הלילה.
ביום השלישי החלטנו לעלות לפסגת הרי הסלעים - אחרי טיול קטן וצנון לחמישה קילומטרים במעלה תלול במיוחד (אל תשאלו אותי למה בחרנו בלא לקחת מים מספקים). כל שעלינו היה כמו עוד צעד בדרך להישג מדהים: סוף סוף עומדים למעלה ורואים את הנופים המדהימים שנפרסים בפנינו. באותו רגע הבנתי שיש דברים שאפשר להבין רק כשאתה נמצא במקום גשמי ופשוט נח בתודעה שלך מול הטבע.
טיפ שלי לכל מי שמתכנן כזו חווייה - תזכרו להביא הרבה מים! וגם אם אתם חושבים שאתם יודעים בדיוק מה מצפה לכם שם, פשוט היו פתוחים להפתעות. כי בכל מקום כזה, בין החולות ובין האבנים הקרות וברקע השמים הבלתי נגמרים, אפשר למצוא קסם אמיתי - אם רק נחפש אותו.
אם אי פעם תהיתם לגבי סיני - לכו על זה! תשאירו מאחור את התחושה של 'אני יודע' ותתמסרו ליופי הלא מוכר שמחכה לכם שם.