היה זה יום שמשי במיוחד כאשר החלטתי לעלות לירושלים, העיר שבה כל פינה מספרת סיפור שהולך אחורה אלפי שנים. הייתי מוכן לחוות את ההיסטוריה, אך לא ציפיתי לפגוש גם את התרבות והאנשים שמאחוריה.
הליכה ברחובות הצרים של העיר העתיקה היא כמו מסע בזמן. הרגשתי שאני מתהלך בין דמויות מהעבר - השוק בלבן-כחול שבשוק מחנה יהודה, שבו ריחות התבלינים מתערבבים עם קריאות הסוחרים שמזמינים לקנות. עצרתי ליד דוכנים שמלאים בצנצנות זיתים צבעוניים, ופשוט נהניתי מהרגע הזה של חיים תוססים.
ואז הגעתי לשלוחה קטנה ומוזנחת שפתחה בפני עולם חדש - סיור מודרך בשכונת מוסררה. גיליתי איך יהודים וערבים חיים יחד במציאות יומיומית ומאתגרת, אבל מלאה ביופי ובתקווה. אחד המדריכים המקומיים סיפר על געגועיו למקום בילדותו ועל החזון שלו להמשיך ולבנות גשרים בין הקהילות השונות בעיר הזו.
באמצע הסיור, נפגשנו עם אמן מקומי שנרתם כדי ללמד ילדים מעוטי יכולת אמנות ציור נאיבי. הוא אמר משפט שלא יצא לי מהראש: "כל ילד צריך לצייר את חלומותיו". פתאום הבנתי כמה כוח יש באמנות וכמה חשוב לעודד ולהעצים את הדורות הבאים בעזרת יצירתיות.
אם אתם מתכננים ביקור בירושלים, אל תשכחו לקחת לעצמכם קצת זמן להיכנס לתוך המסלול הפחות מוכר - לשבת בבית קפה קטן בפיסת רחוב בלתי נגישה ולשאול שאלות מקומיות. האנשים כאן הם הלב הפועם של העיר ולא כדאי לפספס אותם!
כשעזבתי את ירושלים באותו יום קסום, עמי נשאר תחושת חיבור עמוקה לעיר הזו; לא רק בהיסטוריה שלה כי אם גם ברוחניות שהיא מציעה לכל מי שמתקרב אליה באמת ובכל ליבו. 🕊️
