לפני כמה חודשים, החלטתי שאני צריך לעשות שינוי משמעותי בחיי. תחושת ריקנות ולחץ צמודה לי כמו צל, והבנתי שזה הזמן לפנות לעזרה. התיישבתי מול תרפיסטית שפגשתי לראשונה בזמן שחיפשתי מישהו עם היכולת להבין אותי באמת.
באותו יום היא כנראה לא ידעה את זה, אבל היא הפכה את העולם שלי על פיו. בשיחה הראשונה היא שאלה שאלות שהפתיעו אותי; שאלות שלא רק חשפו את הכאב שמסתתר אצלי בפנים, אלא גם עזרו לי להתחבר לחששות ולחלומות שהדחקתי כל כך הרבה זמן. באותו הרגע גיליתי שבשיח פתוח וכנה אפשר לפרק דברים שליוו אותי שנים.
באחד המפגשים סיפרה לי על תרגיל שהיא ממליצה עליו - לקחת דף ונייר ולכתוב מה אני הכי מפחד מזה ומה הייתי רוצה שיהיה לי עתיד טוב יותר. כשעשיתי זאת, רעדתי בהתחלה מהמחשבה להוציא את הדברים לאור, אך ברגע שסיימתי לכתוב והחלטתי לקרוא להם בקול רם - הרגש היה חזק ובמובן מסוים משחרר.
היא הסבירה שאנשים רבים סובלים בד silencio - השקט הזה שבו החוויות עברו כאילו היו נעלמות שלנו בתוך מערכות שונות במוחנו במקום לצוף החוצה ולקבל מקום לגיטימי בחיים שלנו.
אני עדיין זוכר איך כשהתכנסנו למפגשים ההמשכיים, התגובות לבדיחות הקטנות שלה וגם החדירות העמוקות הניבו בי מבטים חדשים לגבי עצמי ואפילו לתוך מערכות יחסים אחרות שלי עם בני משפחה חברים ומעמדי בעבודה.
לטיפ אני יכול להציע לכם ניסיון - אל תהססו לבקש עזרה אם אתם מרגישים שאתם צריכים אותה. מצאו מישהו שאתם יכולים לחוש איתו בנוחות ושאפשר לדבר על הכול בלי לשפוט או להתכוון לדברים אחרים כעונש לעצמכם.
זה בסדר להיות חלש לפעמים; כולם זקוקים לאוזן קשבת ומקום בטוח כדי לגדול ולהתפתח. ימים טובים וצבעוניים לפנינו!