אי שם לפני כמה חודשים חוויתי את אחד מהשיאים המרגשים בחיי - מעבר דירה. כן, אני מדבר על הרגע ההוא שבו אתה מקפל את כל החיים שלך בארגזים, טומן זיכרונות בין מזרנים ומפגש עם שטרות שהיו תקועים בכיסים.
עוד באותו בוקר מגשם טיפטוף פתחתי את הדלת עם לחש של מסתורין ותקווה. את הובלת הדברים עשיתי עם חברים טובים שלי, כי למי יש כסף לחברות מקצועיות? מתברר שזו הייתה החלטה לא פשוטה כמו שחשבתי. ההובלה החלה ברוח טובה, פרצופים מחויכים ואפילו אלתור של מוזיקה ברקע. אבל תוך כדי קיפול וסחיבת ארגזים התעורר בי ניחוח nostalgia - זכרונות ילדות צצו מכל עבר; תמונות משפחתיות שישבו שנים רבות בגומחה מתחת לשולחן.
אחרי שעה וחצי כבר הבנו שבסופו של יום נצטרך לעבוד קשה ולגלות סבלנות רבה יותר. הכל הלך כמו חלב על רוטב חריף עד לרגע שהיה צריך להעביר את הספה הגדולה דרך הדלת הצרה... לולאת הבעתה החלה כאשר גם אחרי מאמצי הברווז שלנו לא הצלחנו לעבור אותה! תופתעו לדעת עד כמה זה מצחיק היה לראות אותנו כדמויות מסרט קומדיה כאשר אנחנו מנסים בכל הכוח להזיז אותה לכל הכיוונים ובסוף מישהו הציע לפרק אותה לגמרי ולאחר מכן להרכיב שוב בדירה החדשה.
ופשוט כך עברו להם שבועיים עמוסים שכללו תיכנונים להובלה והכנה פסיכולוגית לקראת השינוי הזה בחיים שלנו. כשאנחנו בעצם יצאנו מהשגרה והשארנו מאחורינו חלק גדול מהחיים הישנים.
אז הנה קצת מעצותיי:
1. **אל תשכחו לקחת הפסקות** - גם אם אתם בעיצומה של עבודה קשה.
2. **נקודות עצירה** - אם אפשר לצאת לשתות קפה או לנשום אוויר, זה עושה פלאים לתודעה.
3. **שתפו פעולה** - סביר להניח שתמיד יהיה חבר שיעזור לכם לאורך הדרך ואם לא אז אתם יכולים ליהנות מהמוסיקה ששמתם והכי חשוב - לנסות להסכים למרות הקושי.
בסופו של יום כל הארגזים נארזו ונסגרו בקפיצון האחרון שלהם ובבדירות החדשות גילינו עולם חדש ונאה שממתין לנו לחקור אותו עוד ועוד...