אתם יודעים את התחושה הזאת של לעמוד על מרפסת, סועק מבין ההמון שדוהר ברחובות? כך הייתי לפני כמה חודשים. חיי בעיר היו מלהיבים ומלאים, אך לא מצאתי בהם רגע של שקט פנימי. ואז, פתאום, כמו באורח פלא, גיליתי את החקלאות העירונית.
הכל התחיל כששכנה לי המליצה לשתול כמה צמחים בדירתנו הקטנה שבקומה השנייה. חשבתי שזה רעיון משוגע - איך אני יכול לגדל משהו בעיר הסואנת שבה אני חי? אבל אז היא סיפרה לי על חוויותיה עם עגבניות שקנתה בשוק והוסיף "לא תאמין איזה טעם יש להן כשאתה מגדל אותן בעצמך!".
בהתחלה התחלתי עם עציצים קטנים - נענע ובזיליקום. מה שנקרא "ניסיונות ראשונים". כל בוקר כשהייתי מעביר מבט אליהם ודי בהתרגשות להתמודד עם השמש שהחלה ללטף את העלים הירוקים שלהם. ברגע שחבר טוב שלי אפילו הכין פסטה עם הבזיליקום שלי בעזרת מתכון שסבא שלו לימד אותו, הרגשתי גאווה שלא ידעתי עליה קודם.
בחודשים שחלפו, הוספתי עוד עציצים למרפסת - עדשים ירוקים ועגבניות שרי שהיו חגיגה צבעונית וגובהו בצורה נפלאה אל השמש הישראלית. כל יום היה חדש ובריח צמחי המרפסת זה היה רגע קסם אישי שלי.
אם אתם רוצים להתחיל במסע הזה ולא יודעים מה לקנות או מאיפה להתחיל - ממליץ בחום לבדוק אילו צמחים אוהבים מים פחות ואילו צריכים יותר אור שמש! אם יש לכם שטח קטן במרפסת או אפילו בפינה נטושה בגינה בניין שלכם - זה הזמן לקחת את הצעד הראשון.
בעיניי החקלאות העירונית היא לא רק פרויקט אישי אלא גם הזדמנות לחיבור מחדש עם הטבע תוך עירוניות קדחתנית ושימוש יעיל במציאות שלנו. הרגעים הקטנים של השקייה וציפייה לתוצאה הם חלק מחיי היומיום שמביאים אושר צרוף לעיתים הכי בלתי צפויות.
אז אם בבוקר קיץ חמימי הבא תמצאו את עצמכם עוברים ליד דירה והמרפסת שלה פורחת בצבעוניות כזו שתשאיר לכם חיוך על הפנים - דעו כי מאחוריה עומדת אהבה אמיתית פשוטה לצמיחה ולחקלאות עירונית!