לפני כמה חודשים החלטתי לרשום את הבן שלי, יואב, לחוג ספורט. הוא תמיד היה ילד מלא אנרגיה, אבל באותה תקופה האי שקט והאדישות לקחו אותו למקומות שלא רציתי לראות. חשבתי שבחוג מספיק טוב יוכל להוציא את כל האנרגיות המיותרות וללמוד משהו חדש.
לאחר חיפושים רבים ובדיקת כמה אפשרויות, בסופו של דבר בחרנו בחוג כדורגל. הייתי קצת סקפטי בהתחלה - האם זה באמת מה שהוא צריך? האם הוא יתחבר עם הילדים האחרים? למה אני מרגיש כאילו אני שולחת אותו לעולם לא ידוע?
ביום הראשון של החוג ניסיתי להסתיר את החששות שלי כשהגעתי עם יואב למגרש. ראיתי ילדים שרצים, צוחקים ושוחים בכדור כמו עכברים מאושרים במאגרים מים - ובעיקר, כולם נראו מאוד מעורים אחד בשני. אז התיישבתי על מסלול הצפייה וראיתי איך עוד מעט המחנך נכנס לתמונה ומסביר להם על המשחק.
והנה הסיפור המרגש: ברגע שפתחו את שערי המשחקים והרעיון להריץ כדור ולהבקיע הפך להיות ממש מציאות מול עיניו של הילד הקטן שלי - פתאום משהו השתנה בו! תוך דקות ספורות הוא כבר רץ אחרי הכדור, צוחק עם הילדים ואפילו החל להתגאות בעצמו כשצליח לדפוק גול קטן באימון ראשון.
עם הזמן גילינו שמתקיימות לא רק פעילויות ספורט אלא גם לימוד ערכים חשובים כמו עבודת צוות וכבוד חברתי. בשיחות השבועיות שלנו נהיה לי ברור שזה הרבה יותר מחוג; זו קבוצת חברות אמיצה שהתפתחה סביב אהבה לכדורגל ולמשחק בקבוצות.
מה שאני רוצה להגיד מכל הדבר הזה זה שיש כוח בחוגים האלה שאנחנו לפעמים לא מצליחים להבין... הם טומנים בתוכם הזדמנויות ללמוד דברים שלא חשבתם עליהן בכלל! היום יואב אינו מפסיק לספר לי על החוויות שלו מהמגרש ובכל ביקור אנחנו עוצרים בדרך הזריחה לצפות במשחק פורטוגל בישראל דרך השידור הישיר - זה הפך להיות סוג של מסורת קטנה שלנו!
אז אם אתם מתלבטים לגבי חוג לילדים שלכם או חוששים ששוב תצטרכו לשבת בצד ולראות אותם מסתובבים בלי מטרה - אל תהססו! תנו להם לשחות בעולם החדש הזה וזה יכול להוביל לתוצאות מדהימות.