לפני כמה חודשים נכנסתי לסדנת מוסיקה ואומניות באולם קטן בתל אביב. לא ידעתי בדיוק למה לצפות - היה בי קצת חשש, קצת התרגשות, והרבה סקרנות. כשנכנסתי לחדר, הרגשתי את החום והאהבה שיצרו השותפים שלי למסע הזה. כל אחד מהם הביא איתו סיפור אישי וייחודי, וביחד יצרנו מרחב בטוח שבו ניתן היה לבטא רגשות באופן חופשי.
מדי שבוע נפגשנו לגלות מקצבים חדשים ושיטות לשיר או לנגן על כלי נגינה שלא חלמנו אפילו לנסות. הפעם הראשונה שבה לקחתי גיטרה לידיים שלי הייתה רגע מאוד משמעותי בשבילי; הקולות שיצר המיתרים נגעו בנשמה שלי כמו זרם של מים קרים ביום חם. התחושה הזו של גילוי עצמי דרך הצלילים גרמה לי להבין עד כמה המוזיקה יכולה להיות ריפוי ועוצמה.
למדנו גם על האומניות הוויזואליות - איך צבעים יכולים לדבר כשלעצמם וכיצד ניתן להעביר רגשות דרך בדים וצבעים. אחת המשתתפות ציירה במכחול את התחושות שלה לפני ההגעה לסדנה, וזה פשוט לקח אותי לעולם אחר. אנשים לא מדברים תמיד במילים; לפעמים הם מבטאים עצמם בכוח התמונה או בקצב המוזיקה.
אחת מהתובנות העמוקות שהיו לי בסדנה הזאת היא לדעת שאין טעות ביצירה האומנותית - כל תו וכל צבע מלווים אותנו במסע שלנו לגלות מי אנחנו באמת ומה הנפלא שבפנים שלנו. חשוב להפסיק לחשוב "איך אני נשמע?" או "איך זה ייראה?", ולבוא ממקום נקי ולהרגיש את מה שיש לנו להביא לעולם.
אז אם אתם מתלבטים האם להצטרף לסדנא כזו - אל תהססו! זו הזמנה לעצמך להתחבר מחדש למוזיקה ולאמנות שיכולות לשקף את עולמך הפנימי בצורה הכנה ביותר שיש. אולי תגלו שם קול חדש או תשובות לשאלות שאפילו לא ידעתם ששאלתם.
אני רוצה לסיים בטיפ קטן: אל תפחדו להתנסות ולטעום דברים חדשים! העולם מלא בהפתעות ואתם אף פעם לא יודעים היכן תמצאו השראה שתשנה לכם את החיים.
