אתמול, כשחזרתי מהבילוי המשפחתי בפארק השעשועים, לא יכולתי להימנע מלחייך לבדי. אני כל כך שמחה שהחלטנו לקפוץ למקום הזה למרות המחשבות והדאגות השוטפות של היומיום. ילדיי זינקו אל תוך ההתרגשות כמו צפרדעים לגזי מים בשייקים של קיץ.
הגענו בפיצוץ צבעים ורעש - הצחקוקים של ילדים, המוזיקה ששוררת מכל עבר והריחות של פופקורן וגלידות שנישאים ברוח. משהו_magic_י היה באוויר, ואפילו אני, מבוגרת עם כל האחריות על הכתפיים שלי, מצאתי את עצמי מתמלאת באנרגיה כמו ילדה קטנה.
אם יש דבר אחד שלמדתי בחיים זה שאנחנו חייבים למצוא זמן להיות פשוט אנחנו - בלי דאגות וביקורות מסביב. הרגע שבו עמדנו בתור ל"רכבת הרים", ממתינים בציפייה ובמרגש הקטן הזה בבטן... רגע המסירות בקצב לחישה לקרובים אלינו - "אני פחדן בטירוף!" אמר הבן שלי והוצא תיק קטן ממעילו: "ובכן אם היו אותי בודקים על שזה אמיתי או לא…" - הכלל הידוע משך לצחוק הקולני שלנו.
ובהמשך הדרך, ברכיבה הזו שעלתה לי במעט תסכול (אבל הרבה מאוד חגיגה) בכמה סחרורים קלים יותר מדי - למדתי שאין תחליף לרגעים האלה שבהם אנחנו מתנתקים וחווים את החיים בדיוק כפי שהם: חיים מלאים ומרובי צבעוניות!
והטיפ שלי אליכם? הפנימו שאף פעם לא מאוחר ליהנות ולצאת קצת מהשגרה. לעיתים קרובות זה יום אחד כזה יכול לשבור את מחסום היומיום ולהחזיר לכם הילדות שנטמעה אי שם בתוך שק הארנק העמוס שלנו.
אז כן… עד הפעם הבאה שתצאו להרפתקה כזו - נסו כמה שיותר לנצל כל רגע; אתם לא יודעים איזה פלא יקרה כאשר פשוט החלטתם לקחת פסק זמן מעבודתכם ומכל הלחצים שסובבים אותנו.