בדרך כלל אני לא נוהגת לשתף חוויות אוכל ברשתות החברתיות, אבל היה משהו כל כך מיוחד בביקור שלי במסעדה הקטנה הזו שברחוב צדדי בתל אביב. הזדמן לנו להגיע לשם ביום שישי אחר הצהריים, אחרי יום ארוך של עבודה ובילוי עם חברים. היו רעשנים במדרכות, מוזיקה בסגנון ישראלי קפילר באוויר והרגשה של סוף שבוע מתקרב.
כשהגענו למסעדה, המקום היה קטן וצנוע - שולחנות עץ עם כיסאות צבעוניים שהיו עשויים להביא חיוך על הפנים שלך. התיישבנו ליד חלון שהיה פתוח לרווחה ונתן מבט ישיר לחיים העוברים על המדרכה. זה מה שעושה את המסעדות האלה כל כך מיוחדות - התחושה שאתה חלק מהמקום ולא רק לקוח שמזמין אוכל.
המנחה קיבלה אותנו בחום ולהפתעתי גם סיפרה קצת על התפריט שבני הבית שלה הכינו באותו היום. היא דיברה בהתלהבות על חומרי הגלם המקומיים שהם תמיד טריים ואורגניים - זה עורר בי געגועים למערכת היחסים שאני משתדל לבנות עם האוכל שלי בבית.
בתפריט מצאנו מנות שכל אחת מהן הייתה סיפור בפני עצמה: מרק עדשים שעוטף אותך בחום כמו שאמא הייתה מכינה בימי גשם; חריימה שהיה מלא בטעמים עמוקים ונעימים; וכמובן קינוח של מוס שוקולד מריר, שהתמוסס בפה כמו חלום מתוק.
אבל זה לא רק האוכל המצויין שנתן לי תחושת אושר - זו היתה השיחה שלנו במהלך הארוחה. כן, שם בין הביסים והב笑ים הצלחנו לדבר על דברים שלא הספקנו לדבר בשבועות האחרונים: תחביבים חדשים שאנחנו רוצים לנסות, סרטים לראות ומקומות לטייל בהם יחד. פתאום הרגשתי שחוץ מעל פי הטבעת שלי נמלא באוכל טוב- הלב שלי התמלא שוב בתחושות אלו שנעלמות לעיתים ביום-יום.
אם יש טיפ אחד שאני יכולה לתת לכם כשאתם יוצאים למקום חדש הוא להקשיב לסיפור שמאחורי המאכלים שלכם ולתחושות שאתם משתפים בשולחן. כי בסופו של דבר, זאת המשמעות האמיתית מאחוריי הארוחה ביחד - להתחבר ולהרגיש כל כך הרבה יותר משתרחררות מחוויה קולינרית בלבד.
אז בפעם הבאה שאתם נמצאים במסעדה, אל תשכחו להאט מעט ולטפח את השיח הזה לצד המזלגות והשולחן היפה שהמסעדה הזאת מעמידה לרשותכם.