הייתי בדרך לקפה השכונתי שלי, ממלכה קטנה של ריחות וצבעים, כשפתאום גיליתי שהשמש משתפשפת בעדינות על פני כל מה שסביבה. זה היה רגע קטן וקסום, רגע שבו הבנתי שאם רק נעצור לרגע ונשאב פנימה את הקסם הזה, אז אפשר למצוא בשגרה היומיומית שלנו המון יופי.
נכנסתי לבית הקפה, היישר אל הדלפק. אני תמיד מזמין את אותו הדבר - אספרסו קצר עם מעט חלב מוקצף. זה כמו לחזור הביתה אחרי יום ארוך; יש משהו מנחם באותה כוס שמגיעה לי בידיים בחמישה שקלים בלבד. בזמן שהקופאית הכינה את המשקה שלי, התחלתי להתבונן בסביבה: שבועות שלא ראיתי שם את יוסי, איש הזקן שתמיד יש לו חיוך מואר על הפנים ואספרסו חזק ביד.
לאחרונה הוא חזר למקום ועבר לשבת ליד החלון. כשהוא הרגיש אותי מתבונן בו, הוא חייך אפילו יותר והזמין אותי להצטרף אליו לשיחה. שיחה שהתגלתה כמפגש של חיים - הוא סיפר לי על אהבותיו ומלחמותיו ועל איך הקפה הזה היה חלק מהרבה זיכרונות שלו.
מתוך השיחה הזו הבנתי כמה שאנחנו לפעמים שוכחים להעריך את הדברים הפשוטים והקטנים שבחיים. קפה יכול להיות הרבה יותר מאשר חומר מרץ - מדובר בכולנו שיושבים יחד ושותפים לאותם רגעים קסומים.
הרעיון ששיתוף בקפה יכול לפתוח דלת לעולם חדש וקשרים בלתי צפויים עורר בי השראה לצאת החוצה ולגלות עוד אנשים וסיפורים שמסתתרים במקומות שבהם אנחנו רגילים ללכת.
אז בטיפ שאני רוצה לחלוק לכם היום - תעשו לעצמכם טובה ותשבו לקשקש עם מישהו במקום האהוב עליכם לקפה! תנו למילים לזרום כמו הנוזל החם בכוס שלכם ותראו איך העולם מסביב פשוט נדלק בצבעים חדשים ומרגשים.