חודשים ספורים אחרי שעברתי לגור בעיר חדשה, נזכרתי פתאום כמה אני מתגעגע לאבא שלי. הוא היה תמיד אומר לי ש"העיניים שלנו הם חלון לנשמה", אבל אם תשאלו אותי, לפעמים זה גם תלוי במה אנחנו בוחרים לראות בעזרתן.
יום אחד, החלטתי לחדש את המשקפיים שלי. הישן כבר היו סדוקים והשתמשתי בהם יותר מתוך הרגל מאשר מתוך צורך אמיתי. ביקרתי אצל אופטיית מקומית שלא הכרתי. כשנכנסתי לחנות, מיד זיהיתי את האווירה - חמה ונעימה, עם צבעי עץ בכל מקום שהקנו תחושת ביתיות. התיישבתי על הכיסא ונתקלתי במראה הגדולה שמוליי.
המכונה שבדקה לי את העיניים היתה מדויקת בצורה כמעט מבהילה. כל שנייה שעברה הרגישה כמו דקות של חידון חיים ומוות בין המראה לבין מה שאני רואה בעולם מסביבי. ופתאום הבנתי - העולם יפה הרבה יותר ממה שחשבתי! התחלתי להרגיש שהמשקפיים הישנים שלי גרמו לי לא לראות את הצבעים האמיתיים של הכל מסביב.
סיימנו את הבדיקה ועברנו לבחירת המסגרת החדשה. זה היה רגע מיוחד: לבחור איך אני רוצה שאנשים יראו אותי ובאיזה גוון אציג את עצמי לעולם הזה. לקח לי זמן עד שהחלטתי על מסגרת בעלת קווים עדינים ואופנתיים עם נגיעות מעט גיאומטריות.
כעבור מספר ימים כשהגעתי לקחת את המשקפים החדשים שלי, זה הרגיש כאילו אני פותח דלת בפני עולם חדש! כל סביבת העיר נראתה אחרת - צבעים בהירים וטונליות עשירות שהתמזגו יחד באופן מושלם באור השמש וכמובן ברקע העצים הירוקים והמדרכות החמות.
מאותו יום הפסקתי להתעלם מכל הדברים הקטנים של החיים שסבבו אותי - הפרחים בגינה ששכחת לעולם לשתול או חיוכים אוטומטיים של אנשים זרים ברחוב שמדי פעם צדים אותך במבט בלתי צפוי.
אם יש משהו שאני יכול להמליץ עליו מתוך כל החוויה הזו, זה להקדיש רגע לעצמך ולראות האם אתה באמת רואה ותופס נכון מה קורה סביבך? אולי המשקפיים הן פשוט תירוץ טוב להתחיל לחפש ולהבחין ביופי שבמרחק נגיעה?