לאחר זוג שנים מדהימות בדירה הקטנה במרכז תל אביב, החלטנו אני ובן הזוג שלי שזה הזמן להרחיב את האופקים ולמצוא מקום חדש. זו הייתה הפעם הראשונה שלנו יחד בשלב כזה - לא סתם לעבור דירה, אלא להתחיל פרק חדש בחיים. כל התהליך היה מלא ברגשות; מהתרגשות לקראת המובן החדש ועד לחששות המוכרים: האם הכל יעבור חלק? מה יקרה אם בסוף לא נאהב את המקום החדש?
אז התחילו ההכנות. אריזות בלתי נגמרות של קרטונים ורצון שלא לשכוח שום דבר חשוב. היו רגעים שהרגשתי כמו איש ברווז - על פני השטח כל נראה בסדר, אבל בפנים... היטלטלתי בין חפצים שנראו לי חסרי ערך עד שפתאום נזכרתי בזיכרונות שכל כך הרבה רגש כרוך בהם.
ביום הגדול הגיעה חברת ההובלות. אני זוכרת איך עמדנו בפתח הדלת עם כוס קפה ביד בעוד שהם פורקים את ההובלה הראשונה - תחושת מחויבות וחיוניות כמעט פיזית עטפה אותנו. ואז, פתאום אחד מהם הוריד את הסולם כדי להגיע לארון ספרים גדול שהיה לנו מאז החודש הראשון לרומן שלנו - התארחתי בו לפחות 100 פעמים!
ראיתי אותו מרים את הארון ואומר "אל תדאגי, הוא יחזיק עד סוף העולם". באותו רגע הרגשתי שאינו מתכוון רק לחפצים פיזיים אלא גם לכל הזיכרונות והחלומות שצברנו שם - הצלחה וכישלון כאחד.
באמצע כל הכאוס הזה מצאתי זמן לעצור ולהתבונן: בתוך כל בלגן המעבר היתה לי הבנה חדשה לגבי כמה אנחנו מוציאים אנרגיות על דברים חומריים כשהעיקר זה האנשים שסביבנו והחוויות שאנחנו יוצרים ביחד.
ועכשיו טיפ קטן לסיום: כשאתם עובר הדירה - אל תשכחו לקחת נשימה עמוקה! יש משהו נפלא בכל התהליך הזה; גם אם הוא מבולגן ולא תמיד צמוד ללו"ז שתכננתם מראש, הוא שלכם ומשמעותי.
והכי חשוב - אל תהססו לבקש עזרה! משפחה וחברים הם המתכון להצלחה אמיתית בתהליך המעבר וכל חוויית החיים הזו.