לפני כמה ימים ישבתי עם חבר טוב שלי באחת מקונדיטוריות השכונתיות שאני כל כך אוהב. המפגש שלנו היה בעיקר סביב כוס קפה - בלאק שלי, מהסוג העוצמתי שהוא מתעורר אפילו לפני שאתה לוקח ממנו לגימה. והוא הזמין את הלטה שלו עם הקצפת שנדמה שהיא נמסה לרגע על שפת הכוס.
בזמן שהתעמקנו בשיחות על חיים, חלומות והאם להיות או לא להיות במשרד במשך 8 שעות ביום, שמתי לב לתהליך הנפלא הזה שנמשך בכל לגימה של הקפה. זה כאילו כל ספל מחזיק בתוכו חוויות ומקומות מרוחקים - במיוחד כשבוחרים בקפה יוצא דופן מהמומחים המקומיים.
המוכר בקונדיטוריה סיפר לנו איך הוא נוסע לצפון כדי למיין את הפולים בעצמו - ובאותן מילים יכולתי לדמיין את עצמי שם איתו, בין הצמחייה הרעננה של מטעי הקפה. ואולי לזה אני מתכוון כשאני מדבר על התרגשות: תחושת הקסם שמתלווה לכל לגימה הופכת אותי לעדים לסיפור שלא נגמר.
כשהקפה עובר דרך החיך שלי, יש משהו בהשתחררות הזו שבין טעם לקרם ולחום שהופך את היום למיוחד יותר. אז תובנה אחת שיש לי היא שכשאתם מתיישבים לשתות קפה - תעשו את זה לא רק כי אתם זקוקים לו בבוקר ליצור סדר יום; עשו זאת בשביל החוויות שסובבות אותו ובשביל האנשים סביבכם.
טיפ קטן להיום: בפעם הבאה שאתם יושבים בבית קפה או פשוט מכינים לכם קפה בבית, תקחו רגע לחשוב על כל מה שעברתם עם כוס זו. שתפו סיפורים אחד עם השני ותנו לקשרים שלכם להתעמק בכוסות הקרמל האלה שהחיים מלאים בהם.
בסופו של דבר, אולי זה לא מדובר רק בקצת קפאין - אלא בהחלט ביותר מזה; מדובר ברגעים שמשאירים מזכרת בלב, זמן איכות ובעיקר בחיבור בינינו לבין עצמנו ואל העולם סביבנו.