הייתי בתיכון כשגיליתי את העניין בנהיגה. כל כך הרבה חברים שלי כבר התחילו לנהוג - זה היה כמו טקס מעבר שמתעסק בכל כך הרבה דברים, לא רק ברישיון עצמו. אבל אני? הייתי מפחדת! המחשבה על להיות מאחורי ההגה במרכז העיר שגרמה לי להזיע בצורה שאפילו יום קיץ לוהט לא הצליח.
אז החלטתי להירשם לשיעורים. בפעם הראשונה ישבתי ליד המורה והלב שלי דפק כמו מטורף כשהוא התחיל להסביר לי על כל הכפתורים והמנגנונים ברכב. "תשחררי את הלחץ," הוא אמר עם חיוך רחב, "זה בסך הכל רכב." בשיעור הראשון התחלנו לצאת מהחניון. הרגשתי כאילו אני עפה - או קופצת ראש לתוך תהום אפלה שאין ממנה חזרה.
בסופו של דבר, אחרי כמה שיעורים, הפחד החל להתחלף בחוויה מרתקת. פתאום מצאתי את עצמי נותנת גז באוטוסטרדה, מתרגשת מכך שהרוח נכנסת דרך החלונות הפתוחים ואני פשוט… נושמת את החופש החדש הזה שנכנס לחיי. היה רגע שבו עצרתי באמצע הדרך כדי להסתכל סביבי - לקח לי כמה שניות להבין שאני זו שמביאה אותי למקומות החדשים האלה.
אם שואלים אותי מה הטיפ הכי חשוב שלי למי שעומד להתחיל ללמוד נהיגה, זה להקשיב לעצמך ולהימנע מלחצים חיצוניים. אל תמהר להגיע לרגע הגדול שבו אתה יכול לנסוע לבד; תהנה מהדרך (תרתי משמע). גם אם לפעמים זה נראה בלתי אפשרי וכולל פניות שלא ממש הסתדרו כמו שיש לך בראש - פשוט תמשיך לנסות.
בסופו של דבר, לא מדובר רק ביכולת לעבור מהמקום A למקום B או לקבל רישיון; מדובר בטיול פנימי שאנחנו עושים תוך כדי יציאה מתוך אזורי הנוחות שלנו ובנייה מחדש של הביטחון העצמי שלנו.
אז הנה לכם - המסלול הזה מתחיל בכבשית מאובקת ותמיד נגמר בכביש פתוח ומלא אפשרויות חדשות!