לפני כמה חודשים, אחרי פציעה שנראתה לי כאילו היא תוקעת לי את החיים, החלטתי שאני חייבת לחזור לסלול את הדרך שלי. הייתי כבר באיזו רוח רעה - העבודה לא הסתדרה, והתחביבים נראו רחוקים מאי פעם. הרופא שלח אותי לפיזיותרפיה, וכך הגעתי למקום המיוחד הזה.
הפגישה הראשונה הייתה מוזרה ועוררה בי תחושות מעורבות. עליתי על שולחן טיפולים בפעם הראשונה ואני זוכרת שחשבתי: "איך זה אפשרי שאני כאן?" אבל ברגע שנכנס הפיזיותרפיסט לחדר, משהו השתנה. הוא היה אדם רגוע וצנוע - כל כך מקצועי ונעים בו זמנית. בהתחלה הוא עשה איתי שיחה כדי להבין מה באמת כואב ונתן לי הרגשה שהוא לגמרי כאן בשבילי.
במשך שבועות התחלנו לעבוד יחד על תרגילים שונים שהייתם מפחידים אותי אם הייתי שומעת עליהם לפני כן. עם הזמן גיליתי שזה הרבה יותר משיקום פיזי - זו הייתה כמו מסע פנימי שבו למדתי להתמודד עם קשיים ולא לוותר לעצמי. עודדתי את עצמי לבצע כל תרגיל מתוך הבנה שזה הסוד לחזור להיות מי שהייתי קודם.
והאמת? היו פעמים שעשיתי טעויות והרגשתי שהתמוטטות קרובה מתמיד, אבל גם אז ידעו לעודד אותי ולזכור כמה גיליתי בעצמי לאורך התהליך הזה. סיפור קטן שאפשר לחוות בשגרה היה כשהצלחתי לקום בבוקר בלי כאבים ולצאת לריצה קצרה בשמש - רגע מתוק שהתמלא בסיפוק שלא ניתן לתאר במילים.
לטובת מי שמקבל טיפול או שקורא עכשיו ומתלבט אם לנסות פיזיותרפיה מציעה לכם להעיז! קחו רגע לחשוב על עצמכם ועל הגוף שלכם; תקשיבו לו ותעשו צעד קדימה לעבר השגת התחושה הזאת שאתם יכולים לעשות הכל, לא משנה מה עברתם עד כה.
אז תודה לך, פיזיותרפיה - ששבת אותי מחדש למשחק החיים!