תמיד חשבתי שתרפיה זה משהו לאנשים עם בעיות רציניות. כל מיני קלסרים מסודרים, ניתוחים עמוקים של חמישה עשר שנים של חיים. אבל אז הגיע הרגע שבו ניסיתי להבין מה קורה איתי, ולמה אני מרגיש כאילו אני תקוע באיזשהו מצב ביניים שלא מצליח להתפתח.
אגב, מי מאיתנו לא היה שם? ימים שהם כמו תקליט שרוט, חווים את אותם רגשות שוב ושוב ומרגישים שהכל מסתחרר סביב עצמו.
אז לקחתי את הצעד והלכתי לפגישה עם תרפיסטית מקסימה שאמרה לי שבוא ואשמח להכיר אותך. הפעם הראשונה שלי הייתה קצת מפחידה - נשמתי עמוק לפני שנכנסתי לחדר הקטן עם הכורסאות הרכות והריחות הנעימים של התה הירוק.
בהתחלה דיברתי על הדברים הברורים: עבודה, חברים, משפחה. בשיחה נדברנו על כך שעם כל השגרה והלחץ, איבדתי את עצמי בדרך ולא הבנתי איך לחזור להיות מי שאני באמת. היא עצרה אותי בביקורת נאה ואמרה "לפעמים צריך לעצור ולהקשיב ללב שלנו". המילים האלה פעלו כמו קסם.
לאט לאט התחילו לזרום אצלי מחשבות שלא העזתי לחלוק קודם לכן. פתאום יכולתי לדבר על הפחדים שלי ועל מה שמרתיע אותי בשינויים ובאתגרים בחיים. בפגישה השנייה כבר נגענו במקומות הכואבים יותר - ילדות בזמנים קשים ותחושת בדידות שצצה בלי הודעה מוקדמת.
אני זוכרת שסיימנו לשוחח והמילה 'שחרור' ריחפה באוויר שלהן יש משמעות גדולה יותר משחשבתי בתחילה; זה היה רגע שבו הבנתי שכדי להתקדם אני צריכה להיות כנה עם עצמי ולפנות מקום לרגשות שלי.
ולכם יש טיפ קטן שאני יכולה לתת? אם אתם חושבים שזה הזמן להתחיל לעבוד על עצמכם - אל תהססו! מצאו לכם תרפיסט שאתם מתחברים אליו ותנתחו הכל יחדיו; זו יכולה להיות ההשקעה הכי טובה עבור העתיד שלכם!
חשוב לזכור שאין "נכון" או "לא נכון" כשמדובר ברגשות וכל אחד יכול למצוא דרך משלו להגיע לאותו אושר פנימי שנמצא בו שלכם!
אז אם גם אתם מתקשים בדרך הזו או מרגישים קצת בלגן בפנים - תאמינו לי, זה בסדר לבקש עזרה ולעבור דרך יחד עם מישהו שתומך בכם.
