לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי במרכז הדרכה קטן וקסום, מקום שולי אך מלא באנשים עם לב רחב ורצון ללמוד. זה היה ביום שישי, אחד מאותם ימים שבהם השמש מלטפת את האדמה והאוויר מתמלא בריח של תקווה.
כשהגעתי, הרגשתי קצת אבוד. לא ידעתי מה בדיוק אני מחפש ומה הציפיות שלי מהמקום הזה. אבל ככל שחלף הזמן, התחלתי להבין שזה הרבה יותר מעוד קורס מקצועי; זו הייתה חוויה מעצבת שלא ציפיתי לה. בפגישה הראשונה שלנו, נתבקשה כל אחת ואחד לספר על עצמו ועל החלומות שלו. כששמענו זה את סיפורו של זה, נוצר ערבוב מסוים בין הכאב והשמחה שבכל אחד מאיתנו - דבר שהפך אותנו לקבוצה ממש אחים ואחיות לנשמה.
לקח לי זמן להבין שזה מה שאני צריך - לא רק לרכוש ידע או כישורים חדשים אלא גם להתחבר אל עצמי ואל אחרים סביבי. למדתי שם שאפשר להיות פרטי מאוד ובאותה נשימה לפקוח עיניים לעולם שסביבנו ולראות עד כמה אנחנו קשורים ומתפקדים כחלק מקהילה גדולה שלא תמיד מודעת לכך.
אם יש משהו שלמדתי מכל החוויות הללו, זה שכדי באמת להתקדם ולהתפתח בחיים שלנו, צריכים למצוא איזון בין לימוד לבין הקשבה פנימית למה שאנחנו מרגישים וחושבים. טיפ שאני יכול לתת לכל מי שמחפש מקום ללמוד הוא לבדוק אם המקום נותן לכם אפשרות לדבר ולהביע את עצמכם באופן חופשי - כי שם מתחילה הדרך לצמיחה אמיתית.
אני מסתכל לפעמים אחורה על התקופה ההיא במרכז ההדרכה ומרגיש תודה עמוקה על האפשרות שהייתה לי לשתף ולאפשר לאחרים לחלוק אותי איתם. בימינו כולם מדברים על כך שאחרים הם המראה שלנו - ואני גיליתי עד כמה המשפט הזה נכון במהלך אותם מפגשים קסומים של למידה משותפת ושיח פתוח.
אז אם אתם מתלבטים האם להצטרף למרכז הדרכה כזה או אחר, אין ספק שאל תפספסו את ההזדמנות הזו! תנו לעצמכם להזרים ונעזרים בלב שלכם כדי למצוא את המקום הנכון עבורכם רגע אחרי רגע. החיים יתחילו להיראות אחרת לגמרי!