לפני כמה חודשים, החלטתי לחדש את הבית. אחרי שנים רבות שבהן אותו ריהוט היה חלק מחיי, הגיע הזמן להוסיף צבע ולשדרג קצת את המראה. זה לא היה קל, אבל אני זוכרת היטב את הפעם הראשונה שנכנסתי לחנות ריהוט קטנה בשכונה. זה היה כמו לחזור לילדות - האווירה הייתה חמימה ומזמינה, ואני הרגשתי שאני נכנסת לעולם חדש לחלוטין.
הדבר הראשון שצד לי את העין היה שולחן עץ מלא, עם חריצים אישיים שסיפרו סיפור של חיים ששוררים בו. יש משהו באובייקטים שמסבירים על עצמם - כל השריטות והקימורים מעידים על רגעים שחווית בחיים. קניתי אותו בלי לחשוב פעמיים ולאחר מכן הבנתי שהשולחן הזה לא רק שישמש אותי לארוחות משפחתיות אלא גם יהפוך לסמל של חיבור בין בני המשפחה שלי.
כשהתחלתי לבדוק אפשרויות נוספות של ריהוט ולתכנן מחדש את החללים בבית, מצאתי עורכים מדהימים ונציגי מכירות שהיו מוכנים לשתף אותי בחוויות שלהם ובטיפים איך להפוך כל חלל לנעים יותר. אחד מהנציגים הסביר לי שפעמים רבות אנחנו מחפשים לקשט את הבית רק בעזרת פריטים יקרים או מותגים מוכרים; אך בעצם ההרגשה היא זו שעושה את כל ההבדל.
עקב אחר התובנה הזו, מעבר לרכישת פריטים חדשים, החלטתי להעניק מקום לדברים שאספנו במהלך השנים: ספרים ישנים מיום נישואינו, טפוּח מקסים משוק הפשפשים שהיה שייך לסבתא וכמה תמונות משפחתיות שלא היו מוגדרות כ"רהיט". השילוב בין הישן לחדש גרם לבית שלי להיות מלא ברוח ומשמעות.
מאותו יום למדתי דבר חשוב - כשאתם נכנסים לחנות ריהוט או עושים שינוי בביתכם, תבחנו גם מה אתם מביאים ממקום אישי שלכם ולא רק מה מגניב או אופנתי עכשיו. בסופו של יום, הבית שלכם הוא המקום שבו הלב נמצא ואיפה שהוא באמת בבית צריך להיות מקום שמספר סיפור אהבה לעצמו ולעוברי אורח.