לפני כמה חודשים החלטתי להתקין מצלמת אבטחה בבית. זה לא היה משהו שתכננתי לעומק, אבל אחרי ששמעתי על מקרים שקרו בשכונה שלנו - פירצות, גניבות ואי-ודאות כלפי מה שמתרחש סביבנו - הרגשתי שאולי הגיע הזמן לעשות מעשה כדי להרגיש בטוח יותר.
היום שבו התקינו את המצלמה היה שונה מכל יום אחר. אני זוכרת את ההרגשה של המתיחות באוויר. מצד אחד התרגשות מחידוש טכנולוגי ומצד שני פתחתי את הדלת והרגשתי ששמירה על הבית שלי הייתה כמו לקיחת משימה אישית.
במהלך השבועות שלאחר מכן, גיליתי שאני מתבוננת במצלמה כמעט בכל רגע פנוי, וכאילו היא הייתה החברה החדשה שלי. ביום הראשון שבא לי לבדוק אם הכל בסדר יצא לי לראות שכן יש חיים ברחוב: ילדים משחקים בכדור וחתול חמוד שחצה את הכביש למקום שלו.
אבל יחד עם החזרה היומיומית לצפיות בצילומים, פתאום מצאתי את עצמי משנה גישה לחיים: הפסקתי לחשוש מהרעש של הלילה, כבר לא נבהלתי כששמעתם דפיקות בדלת או רעשים אקראיים בחוץ. הייתי מרגישה כאילו יש עין פיקחה שנועדה לשמור עליי ועל היקר לי.
ואז קרה אירוע שהראה לי עד כמה אני תולה תקוות במערכת הזו: בלילה אחד קיבלנו הודעה מהמעדכן של המצלמה על תנועה חשודה ליד הבית שלנו ואני מיד הסתכלתי במכשיר הנייד ובדקתי מה קורה. למרות שזה היה רק אדם שעבר לידי (וככל הנראה לא בזדון), עדיין נרגעתי לדעת שיש לי דרך להשגיח ולראות תמונת מצב בזמן אמת.
אז אם אתם מתלבטים האם לשדרג את רמות האבטחה בביתכם - אולי זה הזמן למצוא פתרונות טכנולוגיים שמתאימים לכם ולהשאיר מעט מקום לדאגות מאחור. כי לפעמים הרגשה טובה יכולה להתחיל פשוט מצליחה לקבל קצת יותר תשומת לב למה שקורה לנו סביב ולאפשר לעצמנו לחיות בשקט נפשי בתעוזה ובאהבה לבית שלנו.