לפני כמה חודשים, התחיל לי דיבור פנימי - משהו לא היה בסדר עם הראייה שלי. ההורים שלי תמיד אמרו שאני "רץ לחקירות" בכל פעם שצצה בעיה, אבל הפעם הרגשתי שזה עקרוני יותר. כשישבתי עם חברים בבית קפה והסתכלתי על התפריט מרחוק, המילים פשוט השתבשו לי. ניסיתי להתעלם מזה עד שהגעתי לבית של סבתא שלי. היא הכינה את המאכלים האהובים עליי ופתאום שם, במטבח שלה, הבנתי שמשהו ממש חסר.
אחרי כמה ימים של תיקול החשש הזה ומוזיקה של מחשבות בראש, החלטתי לקבוע תור אצל האופטומטריסטית שלי - מישהי שנראית כמו דמות מהאגדות: חייכנית ובעלת ידיים זהובות שתמיד הצליחה להקל עליי בכל בדיקה שעשינו יחד. כשהגעתי אליה ולעדשה הראשונה שהנחילה לי ביד פתח נילון ציפיות חדשות.
כשרכיבו את המשקפיים החדשים שלי ולאחר מספר דקות כיווננו אותם למקומם הנכון על פניי - אותו רגע הפך לנס גלוי. פתאום כל הפרטים שנראו מטושטשים והתמונות התרחקו סוף סוף נהיו ברורות מאין כמותן. צבעי השמש במטבח שלך קיבלו חיים חדשים ואני יכול לראות שוב איך אבקת הסוכר מתייגת בצורה נפלאה את עוגיות הסנדביץ’ שהיא מכינה בפסח.
מהחוויה הזו למדתי שבמקרים רבים אנחנו צריכים להקשיב לגוף שלנו ולרגשות שלנו; הם לא משקרים לנו אף פעם. לפעמים חוויות חלשות כמו טשטוש ראייה יכולות להיות קריאה לשינוי או צורך לתשומת לב self-care אמיתי.
אז אם אתם מתחילים לראות עולם טיפה פחות ברור בשנים האחרונות, אני ממליץ לכם לקחת רגע לעצמכם ולהזמין תור בדחיפות לבדיקה שגרתית (גם אם אתם בגיל צעיר). כי למרות שיש דברים שלא משתנים - איכות הראייה שלנו בהחלט חשובה כדי ליהנות מכל פרט קטן ופינה מתוקה בחיינו!
שתפו אותי בתגובות שלכם! האם יש לכם גם סיפורים אישיים בנושא?