לא מזמן הייתי בבית קפה קטן בתל אביב, יושב עם חבר טוב שלי שגם הוא מתכנת. השיחה שלנו נעה בין הקוד שאנו כותבים לבין החיים האישיים, ובאיזשהו שלב הוא אמר משפט שהדגיש לי משהו חשוב: "עצם העניין בחברות תוכנה זה לא רק הקוד. זה האנשים". ופתאום עלה לי זיכרון מאחת החוויות המשמעותיות ביותר שהיו לי בעבודה.
לפני כמה שנים עבדתי בחברת סטארטאפ קטנה. הייתה לנו קבוצה מגובשת שכוללת מתכנתים, מעצבים ואנשי שיווק. ישבתי באותו יום על פרויקט תחת לחץ כי הדדליין התקרב במהרה. כולם עבדו קשה, והתחושה הייתה שאנחנו לא רק צוות - אנחנו ממש משפחה. אחד החברים הציע לצאת יחד להפסקת אוכל קצרה כדי לשבור את הקצב ולחבר אותנו מחדש.
יצאנו למסעדה צמודה למשרד, וישבנו סביב שולחן קטן עם צלחות מלאות מנות צבעוניות ודיברנו על כל דבר שהוא לא קשור לעבודה - חלומות לעתיד, תחביבים ומה שמפריע לנו בחיים האישיים. תוך כדי כך פיתחנו קשרים עמוקים יותר שלא היו קיימים לפני כן. פתאום גילינו שלכל אחד יש סיפור מיוחד ששווה להקשיב לו וזה מה שעשה את ההרגשה הזו כל כך מיוחדת.
מאז אני מבין שזה בדיוק מה שעושה חברות תוכנה לרובן הצלחה או כישלון - הקרבה האנושית והיכולת לתמוך זה בזה גם בשעות קשות וגם ברגעי ההצלחה הם הדברים שמחזיקים הכל יחד.
אז אם אתם עובדים במקום כזה שבו היחס בין העובדים הוא כמעט משפחתי, אל תחשבו בכיוון של “לעבוד ולהשאיר הכל על השולחן”. תשקלו לקחת הפסקה מהקוד לפעמים; תעשו פעילות שתאפשר לכם להתקרב ולהכיר באמת את האנשים שבסביבתכם. אני נשבע לך שזה יכול לחולל שינוי אמיתי במערכת יחסים שלכם ובפרויקט שאתם עובדים עליו ביחד.
וחשוב לזכור - כשזה מרגיש כמו משפחה, אז העבודה הופכת להיות הרבה יותר משמעותית וכך גם החוויות שנצברו בדרך!