לאחרונה, החלטתי להתקין מצלמות אבטחה בבית. זה לא שהרגשתי אי נוחות או פחד, פשוט רציתי להוסיף שכבת הגנה - גם על הדברים וגם על התחושה שלי. אחרי שיחה ארוכה עם חברים ומשפחה, התלהבתי מהרעיון שסוף סוף אוכל לראות מה קורה סביבי בזמן אמת.
ביום ההתקנה פגשתי את טכנאי המצלמות. תוך כדי שהוא מתקין את הציוד, הוא סיפר לי סיפור מעניין: הוא התקין מצלמת אבטחה אצל משפחה ששמרה על עבודת יד יקרה שהועברה מאב לבן במשך דורות. הם חששו לגניבות והיו בטוחים שאם משהו יקרה לכך - זו תהיה טראומה אמיתית עבורם. בעקבות ההתקנה הזו, המצלמה הצליחה לתפוס רגע נפלא - הילד הקטן בחדר לוקח את העבודה ומצייר עליה ציור קטן באהבה רבה. ברגע הזה הבנתי שיותר מעמידה זקופה למען הכספת שלנו - מדובר בשמירה על זיכרונות ורגעים קטנים שלא עולים בכסף.
כשהמצלמות אצלי בבית החלו לפעול, אני חייב להודות שזה היה קצת מוזר בהתחלה. הרגשתי כמו "המפקח" של הבית שלי בכל פעם שבדקתי אם הכול בסדר. מזג האוויר השתנה לעיתים קרובות - חורפים גשומים וימות קיץ מדבריים - אבל היתרון הגדול היה במעקב ראוי אחר התפתחויות קטנות ולא צפויות שעושות לנו שמחה בלב.
יום אחד חזרתי הביתה והרגליים היו כבולות משגרת החיים היומיומית; הבעיות בעבודה והלחצים הסביבתיים עיקבו אותי מאוד לרגעים הפשוטים ביותר של שמחה וכמיהה. כאשר נכנסתי לדירה ועברתי ליד המצלמה הראשונה שפגשתי בדרכי, ראיתי אותה תופסת תמונה מרגשת: שני הילדים שלי משחקים יחד בחצר עם כלבלב החדש שלנו שנכנס לחיינו כל כך בקלות ובאהבה עצומה.
למעשה מדובר בקשר עמוק בין בני משפחה - ועד עכשיו אני תמיד מביט בתמונה הזאת כשאני צריך לעצור רגע ולזכור כמה חשוב לשמור על קשר עם הזיכרונות האלה ועם אהבותינו הכי יקרות לנו בעולם.
אם יש לי טיפ קטן לתת לכל מי שעדיין מתלבט לגבי מצלמות אבטחה - אל תפחדו להתרכז בזמנים הקטנים והגדולים כאחד; למשל תנו למכשירים האלה להיות יותר ממערכת הגנה שוברת שגרה אלא גם מערכת שמאששת את החיבור שלכם לחיים עצמם.
אל תשכחו שגם מה שנראה לכם טריוויאלי יכול להתגלות כרגע מכונן בעתיד.
