בזמן האחרון חשבתי הרבה על איך העבודה שלי בעולם התוכנה לא רק סיפקה לי פרנסה, אלא גם הפכה אותי לחלק מקהילה חמה ותומכת. לפני כמה שנים, כשנכנסתי לתחום הזה, הייתי מוכן לכל אתגר אפשרי - אבל מה שלא צפיתי זה את הקשרים העמוקים שיתפתחו עם הזמן.
פעם אחת, עבדנו על פרויקט גדול שבו כולם היו תחת לחץ מטורף. אחרי יומיים של ישיבות בלתי נגמרות ולילות ארוכים מול המסך, החלטנו לצאת לצעד קצר כדי להתרענן. ניגשנו לגן הציבורי ליד המשרד, ישבנו על הדשא ואכלנו פיצה מתוך קופסה ששכחנו בתיק של אחד מאיתנו. באותו הרגע הבנתי שמשהו מיוחד קורה כאן; בינינו לא היה רק קשר מקצועי - אלא חיבור נפשי אמיתי.
לאחר מכן, כשהיו לנו רגעים קשים - בין אם בעבודה או בחיים האישיים - תמיד יכולת לסמוך על הצוות שלך לתמיכה. מגייסים כסף לפרויקט חדש? כולם יתאגדו יחד ויעזרו לך בצורה הכי טובה שהם יכולים. כשטסתי לחוץ לארץ לשבוע עבודה והייתי רחוק מהמשפחה שלי, הם דאגו למעבר ההגשה לתשומת הלב שלנו כדי שאני אוכל להרגיש בבית גם שם.
אם להתחיל לעבוד בחברת תוכנה חדשה או בקבוצת סטארט-אפ קטנה היא מעבר מרגש ומאתגר מאוד בפני עצמו; תמצאו אנשים שיודעים להיות פתוחים וכנים אבל חשוב לזכור שזה נעשה מתוך תחושת שייכות ואמון הדדי. אל תהססו לבקש עזרה כשצריך: לפעמים אותו רבע שעה של שיחה יכולה לעשות שינוי משמעותי ולהקל על הלחץ.
אז טיפ ממני: השקיעו זמן בבניית קשרים עם אנשים ובעיקר הכירו אותם מעבר למסכים ולקודים שאתם כותבים בתחילת הדרך שלכם בענף הזה. בסופו של דבר החברה שהיא הסביבה המקצועית שלכם יכולה להפוך לקהילה תומכת ושואפת מדהימה בכל כך הרבה מובנים - ממש כמו משפחה שניה.
וברקע כל זה תמיד זכור שהעבודה היא דרך ולא יעד!