בשבוע שעבר הוזמנתי לחתונה של חבר קרוב, ומכיוון שאין לי רכב אני תמיד מתמודד עם השאלה איך להגיע לאירועים באזורים רחוקים. אחרי מחשבה קצרה, החלטתי לנסות את התחבורה הציבורית הפרטית. זה נשמע כמו סיכון, אבל הייתי מוכן להסתכן.
שבת בבוקר, כשאני עומד על המדרכה וממתין לנסיעה שלי, אני מרגיש את המתח עולה. האם יגיע מישהו? האם הטריפ הזה יהיה חלק ונעים? ואחרי כמה דקות דרוכות הגיע הרכב - מכונית חמודה וחדשה.
מהרגע שעליתי לתוכה, כל החששות התפוגגו. הנהג היה אדם נעים שאפילו הכניס אותי לשיחה על חייו ועל אהבותיו למוזיקה ישראלית. הוא סיפר לי שהוא נהג במקצועו שנים רבות ולעולם לא מפסיק להתלהב מהמגוון האנושי שנכנס לרכב שלו בכל יום. בשיחה הזו גיליתי שהשירות הזה מציע יותר מעוד דרך נסיעה - הוא מביא אנשים יחד.
לאחר כעשרים דקות מדברינו הקלילים והמעניינים, נהיה לי ברור שיש משהו מיוחד בתחבורה הזו: היא מחברת בין אנשים לעיתים שלא חשבתי עליהן קודם לכן. לעיתים אנחנו בורחים מהמציאות שלנו ולא שמים לב שכוח הקהילה נמצא ממש כאן סביבנו, בכלי הרכב הללו שמחברים משולבים שונים של החברה.
אם אתם חושבים לנסות תחבורה ציבורית פרטית, לדעתי יש דבר אחד ששווה לזכור - היו פתוחים לשיחות עם הנהגים והנוסעים האחרים! לא רק שזה יעזור לכם להכיר אנשים חדשים ולשמוע סיפורים מעניינים; זה גם יכול להפוך כל טיול קצר למפגש אנושי מרגש ומשמעותי.
בעיני זה מזכיר שאנחנו כולנו על אותה מסילה בחיים האלה ורק הזמן והמקום משתנים. אז בפעם הבאה שאתם בסיטואציה דומה שלי - אל תחששו! פשוט תעלו לרכב ותשאירו מקום בלב למה שיהיה יכול לקרות בזמן הנסיעה שלכם.